אזהרה: נכתב בדבש דביק.
הזמן שוב השלים סיבוב של שנה. מחזיק בידו את מקל המנצח ומורה שוב על ההזדמנות. ההזדמנות להתכוון לטוב, לאחל טוב לאהובינו ולהבין את משמעות צירוף המילים: "מכל הלב". זהו רגע הזהב של הקלישאות. הרגע שבו הבריאות היא בראש מצעד האיחולים, כי הרי מה ערכו של עושר אם כאב ממסך אותו בדאגה. השלום נשכח כאיחול משום שטעמו נשכח, נקווה שישוב. ובכל זאת, התקווה לנשימה הבאה, לתינוק שנולד, לחיוך, להתגברות על מכשול ובעיקר לאהבה, נותנים טעם לכל זה.
עוד שנה חלפה לה ביעף יחד עם בדיקות האנטיגן, האומיקרון ושאר המוטציות, בנט כמעט הצליח לסגור שנה כראש ממשלה, ובאוקראינה עדיין מקיזים דם. ועכשיו, בפתח השנה החדשה, אפשר לצפות ולקוות ששום וריאנט או גל לא ירימו ראש, שהבחירות הקרובות יביאו סוף–סוף הכרעה ברורה ושהמלחמה הארורה באוקראינה תבוא לקיצה. שנה טובה!
איבר מנוסר של אנטילופה הוא לא אובייקט תקשור ותרנגולת מבוהלת היא לא בובת וודו לספיחת חטאים. דומה כי היחס הנצלני לו זוכים כל הברואים שאינם אנחנו, כדרך שגרה, כהדחקה קבועה, כצלעות טלה בארוחה, מגיע לשיאו האירוני כשהשימוש בהם הוא במסגרת אקט סמלי של היטהרות או כפרה, של בקשת סליחה ושל חשבון נפש.
ברצוני לאחל לכל בית ישראל ולעצמי שנה של רוגע ושקט נפשי.
שנה של נשימה מול קשיים וגמישות כנגד מתחים, שנראה את המציאות כפי שהיא ונלמד לקבל את מה שהיא לא. שנה של פיוס פנימי וחיצוני, מקומי ועולמי, שנה של יציבות.
שנהיה לראש ולא נשכח את הזנב, אבל בעיקר שלאף אחד לא יכאב יותר הגב.
חג שמח ושנה טובה!
בתפקידי כקריקטוריסט פוליטי ב"ידיעות אחרונות" אני עוסק בעיקר בהתרחשויות היומיומיות שמרכיבות את ההווה.
ההזדמנות לאייר גלוית שנה טובה מזמינה מחשבות על העתיד ועל מה שהוא צופן בחובו. בחנתי את גלויות ה”שנה הטובה” ששלחנו פעם, בשנות ה־05 וה־06, והתמקדתי בדימוי האידילי של הילדים הצברים הלבושים בחגיגיות; הילדים הרוקדים, משתובבים ומטיילים בנופי ישראל הירוקה, ההולכת ונבנית סביבם בתנופה, מסמלים את העתיד שלנו בארץ. העתיד של הארץ (וכדור הארץ) שאנו מורישים לילדים שלנו היה ונותר מורכב פי כמה מהדימוי הפשוט והאופטימי ההוא.
כל שנה הן מגיעות: האיגרת המתחנפת מהבנק, הברכה הנרגשת מרינה הקוסמטיקאית או סתם שנה טובה עם תפוח ושופר שדודה אסתר עשתה לה העֲבֵר. אף אחד ואף אחת לא אוהבים אותן, אבל נראה שמשנה לשנה הברכות הגנריות רק מתרבות, מחזקות את תחושת הניכור והבדידות בחג ומעליבות את הברכות שבאמת מגיעות מהלב. אז: כן לברכות אישיות ומקוריות! לא לקופי–פייסט. מותר לברך לקוחות בדף העסקי. אבל בבקשה לא לשלוח בפרטי!
אני מאחלת לנו שנהיה בריאים פיזית ומנטלית, שנישן בלילה כמו שצריך, שנקום בבוקר בשעה נורמלית, שנהיה פרודוקטיביים - אבל לא יותר מדי, שלא נבריז משיעור היוגה השבועי, ושלא נדבר יותר מדי על זרע עם בחורים שרק עכשיו פגשנו (למרות שהוא גבוה ודומה ממש לבת הזוג שלך).
שנה טובה ומדהימה של התחדשות. שנה שמחה וקלילה, יותר כמו בלון, פחות כמו בולען בנתיבי איילון. שנהיה פחות יהודיות וערביות ואשכנזיות ומזרחיות, ויותר בנות אדם מהממות. ואחרי שנפרדנו מהמלכה ומצביקה, מאחלות שנה טובה רצח, אבל בלי למות רק נשיקה במצח. שנהיה פיצה מרגריטה ולא נשנושי טופו בפיתה. שתהיה שנה ורודה, הרבה סלפים עם חברות, ימים מאושרים עם אושפיזין חתיכים, ואחרי התפוח בדבש אנחנו ממליצות: אל תשכחו להתנשק צרפתית בחצות. מאחלות: שושקה אנגלמאיר ולילך רז.
