יש ספורטאים שהייחוד שלהם ברור מהשנייה הראשונה בה הם עולים למגרש. קצת כמו לשמוע ילד בן 12 מנגן פסנתר, יש לו עוד הרבה מה ללמוד, אבל היהלום הלא־מלוטש פשוט קופץ החוצה. דני אבדיה היה כזה כבר בקבוצת הנערים של מכבי תל־אביב. מבנה הגוף, האופי, המשמעת, הבנת המשחק, הכל היה שם מתחילת הדרך. היום הוא מתרוצץ ב־NBA, עדיין מחפש את עצמו, עדיין לומד את העולם המהפנט והמייסר הזה - אבל אם יש מישהו שיכול לפתור לעצמו את החידה, זה שחקן עם ביטחון ישראלי וגנים של כדורסלן סרבי | ציפי שמילוביץ
באופן אירוני, הפעם הראשונה של גאולה אבן בעיתון התרחשה בזכות הגבר בחייה, אז זה היה עמית אוברקוביץ', בנו של יורם אוברקוביץ' המפורסם ז"ל, והשידוך בין המטאור מגלי צה"ל לבנו של האיש עם היד על השאלטר של המדינה היה מספיק נוצץ כדי להיכנס לעמודי החדשות. מאז גאולה אבן הפכה לאחת המגישות והעיתונאיות הדומיננטיות על המסך שלנו, לגמרי בזכות עצמה. כמעט 30 שנה עברו מאז, ויצא שהכותרות האחרונות בהיבט הקריירה של אבן נכרכו בפרישתה מתאגיד השידור הציבורי בשל הקשר עם בעלה הנוכחי, השר גדעון סער. 30 השנים הבאות בקריירה רק מתחילות ולא מופרך לקבוע שאבן תהיה איתנו על המסך עוד הרבה זמן | רז שכניק
מי יכול היה להאמין שהבחור הצעיר עם החיוך הכובש ש"ניהל שיחה פילוסופית" עם השופט במארס 1994, יהפוך בעתיד לעבריין מס' 1 בישראל וב־2022 יישלח לשלושה מאסרי עולם ועוד 15 שנים? ובכן, כל אחד. כבר אז אברג'ל היה עבריין שהורשע בעקבות אחריות לרצח, ונחשב על ידי שירות בתי הסוהר לאסיר בדרגת המסוכנות הגבוהה ביותר. גם מי שראה אותו באותה שנה מתראיין ביחד עם קצין שב"ס במעגל אצל דן שילון - הפופיק של המיינסטרים הישראלי בשעתו - לא היה צריך להתלהב כל כך מהבטחותיו שלעולם לא יחזור לפשע. אבל אולי הסיפור של 28 השנים שחלפו מאז הוא בכלל לא אברג'ל, אלא מערכת השיקום הישראלית והיחס התרבותי שלנו לעבריינים. אולי | אסף מונד
מספרים על אדל שכבר בגיל חמש הדהימה את אמה בכישרון השירה שלה. אדל הייתה בת יחידה לאם שילדה אותה בגיל צעיר ביותר וגידלה אותה לבדה באנפילד, הצפוני ברובעי לונדון. ספק אם בתחילת שנות ה־90, כשהילדה הבלונדינית הקטנה הפליאה בקולה, יכלו האם או בתה לנחש שתוך שנים אחדות היא תהפוך לאחת הזמרות המצליחות והפופולריות ביותר בעולם. אבל זה מה שקרה, ולא הרבה מדי אחר כך. אדל כבשה את העולם כשהיא בת 19 בלבד עם אלבום הבכורה שלה, "19". מאז היא מקפידה להעניק לאלבומיה שמות מספריים כמניין שנותיה. נאחל לה - ולנו - עד "120" | תהל בלומנפלד
השערורייה האחרונה שנקשרה בשמו של עומר אדם הייתה ההופעה הקצרה מדי בפארק, זו שגרמה למעריציו לצאת נגדו בקמפיין ולזכות בהופעת פיצוי, כאילו היו לקוח המתלונן על חלקי עכבר בשעועית קפואה. על השערורייה ההיסטורית של אדם, זו שבעצם הייתה יריית הפתיחה לקריירה שלו, אף אחד לא התלונן: הזמר הצעיר הוסיף לגילו הפעוט חמישה חודשים כדי להתקבל לשורות "כוכב נולד", וטען שהוא בן 16 בעודו בן 15 וקצת יותר מחצי. ממשלות נפלו על פחות מזה, אבל במקרה של אדם האירוע הפך לקוריוז שאף אחד לא זוקף לרעתו. האכזבה הציבורית דאז לא התקרבה לרמת הרעש שעורר הלהיט "קאקדילה", שנתפס כפוגעני כלפי נשים יוצאות חבר המדינות, ובטח־ובטח לא התחרתה בטעם הרע שהותירו 50 ומשהו הדקות על הבמה בפארק הירקון. לעומר אדם, כמו עומר אדם, סולחים בסוף על הכל. הוא אולי כבר לא בן 16, אבל יודע משהו על העולם הזה | תהל בלומנפלד
יש משהו בקובי אוז שמצליח לזקק את תמצית הישראליות: אולי זה השילוב בין רצינות והומור ובין מוזיקה וספרות (האיש פירסם שני קבצי סיפורים מצליחים, למי ששכח), אולי המוצא הצפון אפריקני וההתבגרות בשדרות ואולי זה בכלל חוש האופנה המשובח, שאוז בעצמו היטיב לאפיין כ"ערסי וגם חנוני". כך או כך, פועלו המוזיקלי של אוז, גם בשורות להקת טיפקס וגם בקריירת הסולו שלו, מצליח לקלוע כבר יותר מ־30 שנה כמעט לכל אוזן. פרט לגיחה כושלת לאירוויזיון ב־2007, בו אפילו לא העפלנו לגמר, קשה לחשוב על משהו בקריירה הענפה שלו שאוז ינסה לשכוח | תהל בלומנפלד
שם. שם משפחה. גולים בסוגריים. זהו. שום דבר שמעיד על מה שהולך להתפוצץ פה: מספר 11 בצהוב עם שתי האצבעות מונפות אל על כדי לחגוג עוד גול, אליפות ראשונה, ספורט אלגנט, התסרוקת, הדוגמניות, חולצות לאקוסט עם פסים, הספורטאי הראשון שמחק את הגבול בין ספורטאים לתרבות הפנאי והסלבריטאות, בין מדור הספורט למדור הרכילות, הקריירה הכי מוצלחת של כדורגלן ישראלי באירופה, החזרה הביתה לליגה השנייה. מלמיליאן עלה עם בגין לשלטון. אוחנה הוא כבר המזרחי שבשלטון. הלגיטימציה. זהו. גולים בסוגריים. שם משפחה. שם | זאב אברהמי
ב־1968 פירסמה אילנית את שיר הסולו הראשון שלה, "כבר אחרי חצות". ההופעה שלה עם "שיר בארבעה בתים" בפסטיבל הזמר והפזמון, שנה מאוחר יותר, הייתה הופעת הסולו הראשונה שלה על הבמה. השיר אמנם לא זכה בתחרות, אבל עד היום נחשב לאחד השירים היפים שנוצרו כאן. 1968 הייתה גם השנה בה ריצד שמה לראשונה בידיעה קטנה ב"ידיעות אחרונות", שבה נכתב על הצלחתם של גאולה גיל ("דבר אליי בפרחים", אהובי) והצמד אילן ואילנית בדרום אפריקה. "הם מופיעים באולמות הגדולים המלאים עד אפס מקום", נכתב. "גם העיתונות היהודית של דרום אפריקה מעניקה תשומת לב רבה וחיובית למופע הזה". מאז הקליטה אילנית יותר מ־600 שירים, שהפכו אותה לאחת הזמרות הפופולריות בארץ | יואב בירנברג
בשנת 2022, גורי אלפי הוא לגמרי שחקן, מנחה וסטנדאפיסט שעומד בפני עצמו. 20 ומשהו שנים קודם לכן הוא היה חלק מצמד חמד. איש לא דיבר אז על גורי לבדו, אלא רק כעל חלק מ"אסי וגורי", צמד קומיקאים מבטיח (ומקיים). כמו גרייניק ואלתרמן, שהתחילו בסימביוזה ועם הזמן נפרדו ליישויות נפרדות. במקרה של (אסי ו-) גורי, חגיגות העצמאות הגיעו מהר למדי. הוא נפרד מהחצי השני המקצועי שלו לאחר ארבע שנות פעילות והפך מהר מאוד להיות אימפריה רבת פעלים, ביושבו כציר מרכזי בתוכניות טלוויזיה סאטיריות וגם כשחקן דרמטי מוערך. עד היום, אגב, שמו של אלפי זוכה לתוספת, הפעם בהקשרים משפחתיים: שמו הרשמי הוא גורי אלפי־אהרון, לאחר שאימץ את שם משפחתה של אשתו, הילה אהרון | תהל בלומנפלד
שלום אסייג היה אז עוד סטנדאפיסט מבטיח שהריץ ברחבי הארץ מופע בדגש על סיטואציות אופייניות לישראלים ועל יחסים בין גברים לנשים. מאלו שזוכים לאזכור קטן בעיתון, בעיקר של שמו. באוקטובר 93' התבשר העם היושב בציון על תוכנית האירוח הצפויה של מרגלית צנעני (ע"ע), שבה ייוחדו פינות לסטנדאפיסט הצעיר אסייג ולנגן העוד שפיק סלמן. עברו כמעט 30 שנה מאז ואסייג הוא אחד הכוכבים הגדולים כאן. נכון, הוא עדיין סטנדאפיסט מצליח, אבל כבר מזמן לא רק. היום כולם יודעים שהוא גם שחקן ענק ("מנאייכ") וגם אחראי, יחד עם אחיו מני, לסדרות המצליחות "שנות ה־80" ו"שנות ה־90", שכובשות את טבלאות הרייטינג | יואב בירנברג
אחח, פשוטים היו החיים ב־2005; השנה שבה הדבר המעניין ביותר בעולם, אם להסתמך על חיפושי גוגל, היה, ובכן, ג'נט ג'קסון.
באותה שנה ג'קסון הסתבכה בתקרית פִּטמה־גייט בטקס הסופרבול, וזה לגמרי הספיק לה כדי להפוך לחיפוש המוביל. אבל את ג'נט והפטמות (שם טוב ללהקה, אגב), כבר הכרנו. במקום הרביעי בחיפושי גוגל של אותה שנה הופיע משהו מוכר פחות: "אקס בוקס 360, קונסולת המשחקים החדשה של חברת מיקרוסופט". אף אחד לא ציפה לקבל דווקא ממיקרוסופט – האנשים שהביאו לכם את אקסל, פאוור־פוינט וקליפי, הסיכה המשרדית שתעזור לכם לשנוא את המחשב אפילו יותר – פריצת דרך בתחום הגיימינג, או אפילו סתם פאן חדשני ועשוי היטב, אבל זה בדיוק מה שמיקרוסופט הצליחו לעשות בסוף 2005, ומאז הפאן לא נפסק. הקריירה של ג'נט ג'קסון, לעומת זאת, די הפסיקה להמשיך | רענן שקד
כשתמונתו, לצד הזמרת עדנה גורן, הופיעה ב"ידיעות אחרונות", יורם ארבל היה ידוע כקריין חדשות (ב־5 ביוני 1967 הוא זה שהגיש את מהדורת החדשות שהודיעה על פרוץ מלחמת ששת הימים), וכזמר - כן, זה שצבע את השלכת בירוק וכיכב איתה בראש מצעדי הפזמונים. השיר נכלל מאוחר יותר באלבומו היחיד, "טוב שאת כאן", לצד הקאבר לשירו של אלביס פרסלי "That's when your heartaches begin". מי זוכר היום שגדול שדרי הספורט שלנו, האיש שהמציא ביטויים כמו "ככה לא בונים חומה" ו"הללויה" וממשיך לשדר בהצלחה גם כשמלאו לו 80, בכלל לא התקבל לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית? | יואב בירנברג
ארץ גדולה עם שפם. מי היה מאמין, קצת יותר משנה אחרי ההתקפה האיסלאמית הברברית על מעוזי וסמלי המערב, שדווקא מדינת התפר שבין אירופה למזרח התיכון, בין הנצרות לאיסלאם, תבחר במנהיג רדיקלי, שהפך את שם מפלגתו, פיתוח וצדק, לשם נרדף לציניות ולאירוניה. טורקיה של ארדואן התרחקה מהדמוקרטיה, הפכה לאי של חוסר צדק ומכל בחינה תרבותית, פוליטית ובעיקר כלכלית היא נמצאת בתהליך רגרסיה מדאיג. ארדואן מבטיח בכתבה שהוא מחויב לעקרונות חילוניים ומערביים. אבל ככה זה אצל דיקטטורים: הם יכולים להחליט לבד מה זה חילוני ומה דמוקרטי, לעשות נסיון הפיכה על עצמך ואז להעניש את כל העולם על נסיון ההפיכה. דבר אחד לא השתנה: ישראל ממשיכה לעשות עסקאות נשק עם מדינות מפוקפקות | זאב אברהמי
אם ירדנה ארזי הייתה חלק מדור המילניאלז, סביר להניח שהייתה מתפוצצת לחיינו בסערה באמצעות ריאליטי שירה בסגנון "כוכב נולד". אבל בשנים שבהן ארזי הגיעה לגיל שאפשר להתחיל, בתחילת שנות ה־70, היא התברגה למכונת ייצור הכוכבים של אז: להקה צבאית. ולא סתם להקה צבאית, להקת הנח"ל. שם, במדי הזית שלא החמיאו לאף אחת חוץ ממנה, היא כל כך התבלטה, עד כי אברהם דשא (פשנל) החתים אותה על חוזה ייצוג אישי כבר בסדיר. כך יצא שארזי לא הייתה מובטלת יום אחד באזרחות; היא מיד הפכה לחלק מהטריו הבלתי נשכח "שוקולד מנטה מסטיק", סימנה וי על השתתפות באירוויזיון, כזמרת - וגם כמנחה, וכמובן הייתה צד בסיפור הצ'ילבאות המוזיקלי הגדול של כל הזמנים במדינת ישראל - ירדנה ארזי או עפרה חזה. או בתרגום למילניאלית מדוברת: ניקי מינאז' או קארדי בי | תהל בלומנפלד
הקוראת אלינור מחיפה לוקחת במדור המכתבים את הצד של מאיר אריאל בסכסוך שנוצר בימים של אחרי מלחמת ששת הימים בינו לבין נעמי שמר על "ירושלים של ברזל", המילים האלטרנטיביות שכתב אריאל לשירה "ירושלים של זהב". אריאל, שנמנה על הצנחנים משחררי העיר, הביע את יחסו לשחרור ירושלים דרך עיניו ועיני חבריו שלחמו על העיר, נפצעו או נפלו בקרב. שמר דרשה מאריאל לשגר מכתב לקול ישראל ולבקש שיחדלו להשמיע את השיר. תחילה הוא נענה, אך מאוחר יותר חזר בו בעקבות הלחץ של חבריו הצנחנים. בהמשך ביקשה שמר שישנה חלק ממילות השיר, אך הוא סירב. השיר הביא לפרסומו של אריאל אבל נדרשו לו עוד שנים רבות להיפטר מתדמית "הצנחן המזמר" | הדי בירן
אני יודע שזה קצת לא מסתדר עם התאריכים, כי הנה מנחם בגין כבר המפקד של האצ"ל קצת יותר מחודש אחרי ההכרזה על המדינה, ואבא שלי, שהיה אז בקושי בן שבע, ילד בכור בכפר באיראן שעוד מעט יחווה את הגירוש הראשון שלו, אבל אני אומר לכם, בדוק: היינו אמא, אבא, אני, ארבע האחיות שלי ובגין, בגין בגין. בגין של הימנים, בגין הפולני של המזרחים, בגין שיישב את סיני, בגין שהפציץ בעיראק. בגין שאמר לאבא שלי: אל תדאג, קח בית בימית. ואז עשה שלום, וגירש את אבא שלי שוב. ואבא שלי שמיאן לסלוח, כי הוא מעולם לא כעס | זאב אברהמי
ג׳ו ביידן הוא הדבר הכי קרוב לפורסט גאמפ בפוליטיקה האמריקאית: הוא היה שם בכל רגע חשוב ב־50 השנים האחרונות. שני דברים מרתקים במיוחד קופצים מהפעם המאוד רחוקה ההיא, בה הגיע שמו לעיתונות הישראלית: תזכורת שביידן תמיד היה תומך אגרסיבי של ישראל, ותזכורת שהפגנות נגד ישראל בקמפוסים אמריקאיים הן לא תופעה חדשה. עשרות שנים מאוחר יותר, ביידן הוא בערך אותו ביידן, גם אם יותר איטי, ואדם שלמרות שחייו מלאי טרגדיות בלתי נסבלות ממש, אף פעם לא איבד את האופטימיות ושמחת החיים. | ציפי שמילוביץ
קשה לזכור את זה בעידן הטיקטוק, אבל ג'סטין ביבר היה למעשה הכוכב הגדול הראשון שנולד ברשת. הכישרון שלו זוהה בסרטוני יוטיוב, ומשם התחיל מסע שהגיע לגבהים מבהילים והתרסקויות רועשות. אולם העובדה שגם ב־2022 ביבר הוא סופרסטאר מעידה שכל זה לא מבוסס על פייק: הבייבי עם הלהיט "בייבי" שורד את שינויי הטעם וחילופי הדורות. פאק, הילד כבר תכף בן 30, והוא לא שוכב על הספה בבית הוריו כי היא בעצמה עשירה יותר מרובנו | עינב שיף
סימון ביילס היא מה שהאמריקאים אוהבים לספר לעצמם על אמריקה: ילדה שחורה מרקע קשה שהתגברה על כל המכשולים וגדלה להיות המתעמלת הגדולה בהיסטוריה. ביילס הפכה את ענף ההתעמלות על הראש. הפיזיות הנדירה שינתה את המשחק, ההתעקשות לאכול סנדוויץ׳ מדי פעם מהפכנית אף היא, כמו גם הנטייה הרדיקלית לחייך במהלך תחרות. וזה עוד לפני המהפכות שעשתה אחרי הנחיתה מהקורה, החל מהאומץ להתלונן על תקיפות מיניות ועד האומץ לשים את הבריאות הנפשית שלה לפני הכל. ספק אם היה עוד ספורטאי שהותיר חותם כל כך עמוק בזמן כל כך קצר | ציפי שמילוביץ
משחקי המכביה נועדו באופן היסטורי בעיקר כדי לגרום לספורטאים יהודים - בואו נודה, בינוניים למדי - לעשות עלייה. פה ושם מישהו לא רק נשאר, אלא גם הותיר חותם אמיתי. דיוויד בלאט עשה תואר בספרות אנגלית באוניברסיטת פרינסטון ולמרות קליעה רכה לא באמת היה צפוי להיות כוכב NBA. אז הוא עלה לארץ אחרי המכביה ושינה לא רק את חייו אלא גם את הכדורסל הישראלי. אחד המאמנים הישראלים המצליחים אי פעם, הראשון לאמן ב־NBA, ואדם שאפשר לדבר איתו גם על שייקספיר וגם על טכניקת הזריקה של סטפן קארי | ציפי שמילוביץ
תראו איזה יופי גדלה יפה בן דויד! אנחנו עוד זוכרים אותה כשהייתה כזאת קטנה. למשל בידיעה מאוקטובר 91' על כתבה ששודרה בטלוויזיה במלאת 40 שנה לירוחם, בכיכובם של ראש העיר דאז, ברוך אלמקייס ובני משפחתו. בעקבות הכתבה, מתברר, "תושבים רבים מירוחם התקשרו לטלוויזיה ומחו בזעם על הכתבה". בין המטלפנים: המורה תושבת ירוחם יפה בן דויד, שטענה שהכתבה "שיקפה רק את הצד המכוער של ירוחם" ו"הראתה כל מה שדפוק". נשמע מעט מוכר? ובכן, המורה יפה אולי הפכה מאז למזכ"ל הסתדרות המורים, אבל היא עדיין מוחה בזעם, עדיין גורסת שמראים רק את הצד המכוער, ואם משהו השתנה, אולי מדובר רק בעובדה שהיא כבר לא צריכה להתקשר לטלוויזיה. מתקשרים אליה, וגם שולחים מונית | רענן שקד
אפריל 1982. פינוי ימית מלהיט את הרוחות הפוליטיות ומעכיר את האווירה הציבורית. חודשיים לאחר מכן, בקיץ, תפרוץ מלחמת לבנון הראשונה, על שלל מחדליה וקורבנותיה. אבל באביב, מדינה שצמאה לקצת אסקפיזם מדברת רק על דבר אחד: "בנזין", שהיא לפי כהן המוזיקה המקומי יואב קוטנר "להקת רוק אמיתית, בלי פשרות". הלהיט הראשון, "חופשי זה לגמרי לבד", כבר חרך את המצעדים, ובשעה שכוחות צה"ל יעשו את דרכם ללבנון יעשה את דרכו לרדיו גם "יום שישי", ואחריו "גשם" ו"תני לי סיבה". מסביב העולם מתהפך, אבל בינתיים יהודה פוליקר - הצעיר הביישן מקריית־חיים - עושה מהפכה במוזיקה הישראלית | אסף מונד
באוקטובר 2013 התקשר אליי גורם בעולם המוזיקה. "זוכר את ההיא עם האוברול של 30 שקל שהופיעה באודישן של אקס פסטור?"'. אמרתי שכן, איך אפשר שלא. אותו גורם הוסיף: "לו היית מנהל היום חברת מוזיקה בישראל, האם היית מחתים אותה על חוזה?". כמעט בלי לחשוב, אמרתי שכמובן ושאלתי אם זה על הפרק, כי די נדיר שמתמודדת באודישן ראשון בריאליטי מוחתמת על חוזה הקלטות. אותו גורם אמר שיחזור אליי אם יהיו התפתחויות. הבטיח וקיים. לאחר מספר ימים עדן בן זקן הוחתמה בארומה מיוזיק. לנו היה אייטם בלעדי חמוד מאוד ולה תחילתה של קריירה מרהיבה | רז שכניק
מעניין אם כבר אז, בתור נשיא חברה שעוסקת באבטחת רכישות (וחיפשה קונים "כבדים"), נפתלי בנט הירהר שמא תוך 21 שנה ההיסטוריה תצמיד לשמו את התואר "ראש הממשלה" ואחר כך "ראש הממשלה לשעבר". זה לא היה המסלול המסורתי אז, וגם עכשיו זה לא נשמע סביר. אבל גם "ממשלת השינוי" הייתה חתיכת טוויסט בעלילה. לכן מה שצריך ללמוד מהפרסום הזה הוא שאם נשיא חברה בשם סאיוטה הצליח להגיע לראשות הממשלה, אולי לא כדאי להמר מעכשיו איפה הוא (או כל אחד אחר) יהיה בעוד 21 שנה | עינב שיף
בגיל 30 מוחמד בן סלמאן עוד לא היה MBS והאיש שהורה לרצוח עיתונאי, אלא נתפס בתור עוד שם מהדיווחים על הנעשה בעולם הערבי, היכן שהכסף זורם יחד עם הנפט ו"זכויות אדם" זאת התחלה של בדיחה. מאז הספיק בן סלמאן להיות הנסיך המדליק מערב־הסעודית בעיני המערב עד שהתגלה בתור אישיות חסרת מעצורים, אבל גם עשיר מאוד ובעיקר בן ברית אזורי נגד איראן. "הנסיך הילד", כפי שהוא מכונה, הגשים את התחזית של המומחה המצוטט בכתבה והוא עתיד להיות המלך. ככל שהתלות בנפט לא הולכת לשום מקום, גם על היורש של היורש שלו עוד נדבר | עינב שיף
אי־אפשר שלא לחייך כשקוראים את התיאור "מחומצנת" שהוצמד לליידי גאגא בגזיר עיתון קטן מ־2009. כי מכל פריצות הדרך שהביאה איתה האישה המוכשרת הזו, ההופעה החיצונית מרגישה עכשיו אחרונה בסולם. ב־13 השנים שעברו מאז לא היה רגע אחד בלי דרמה סביב ליידי גאגא, אבל גם לא היה רגע אחד שבו היא לא הייתה משמעותית, כולל ימי המשברים הפיזיים והנפשיים הכל כך פומביים. זמרת עצומה, שחקנית קולנוע לא רעה בכלל ואייקון אמיתי של הכלת כל אדם באשר הוא אדם. העולם כנראה לא ראה מישהי כמו סטפני גרמנוטה | ציפי שמילוביץ
ב־1972 הוציא אבנר גדסי את אלבומו הראשון, שכלל את הלהיט הכי גדול שלו, "נפרדנו כך", והוכיח איזה זמר מוכשר הוא. אבל הזמר יליד שכונת התקווה, ששילב בין רוק למוזיקה מזרחית, הצליח, שלא בטובתו, לעצבן את אחד המאזינים. בספטמבר 76' מחה אברהם שלום מקיבוץ עין השופט במכתב למערכת "ידיעות אחרונות" על שני זמרים - יגאל בשן ואבנר גדסי שעושים צחוק מההימנון הלאומי (בשן עם השיר "התקווה" וגדסי עם "בואי תקווה"). "גם בתקופה של מתירנות ופריקת עול הערכי והבוסרי", התקומם שלום, "קשה להשלים עם הירידה הגסה הגדולה על אחת הפרות הקדושות ביותר באחו התרבותי שלנו" | יואב בירנברג
נובאק ג׳וקוביץ׳ ידע מתחילת הדרך שהוא יהיה אאוטסיידר במאבק המשולש עם רוג׳ר פדרר ורפאל נדאל. הם פופולאריים ומקסימים וכמעט לא טועים, ולנובאק לא היה עניין להתמודד עם זה. אז הוא פשוט החליט להיות הוא עצמו, ילד שגדל במלחמה והפך סקפטי וציני כלפי כל העולם. נובאק עולה למגרש תמיד עם משקל עודף על הכתף ומוציא את כל הזעם על הכדור. הטניס לא ראה מכונה מיומנת יותר, קיר שאי־אפשר לעבור, וקילר אינסטינקט מהקרביים. אפשר לאהוב אותו, אפשר לשנוא אותו, אי־אפשר להוריד ממנו את העיניים | ציפי שמילוביץ
היו ימים שפרס כינור דוד שהעניקה מערכת "ידיעות אחרונות" לאמנים המצטיינים היה הצל"ש האמיתי, ההוכחה שאתה שווה משהו. אלו הימים שריקי גל, יוצאת טרייה מלהקת חיל הים, רק הגיחה מהחסקה. על מופע הענקת הפסלונים ב־1969, שהנחה חיים יבין, נכתב: "ריקי גל היא תגלית צעירה נוספת של צה"ל. אשתקד, כאשר זכתה להקת חיל הים בפרס כינור דוד, היא נבלעה שלא בצדק בים המדים הלבנים. השנה, בשמלה אזרחית קצרה, היא חשפה אישיות בימתית כובשת, קול חם ורווי, והופעה חמודה להפליא". אישיות בימתית חמודה? הרבה יותר מזה | יואב בירנברג
המזל הכי גדול של אורי גלר הוא, שהוא צמח בתוך עידן התמימות. מדובר הרי בטרפת הדעת: איש דודו טופזי במראהו היה מתיישב במסך, ואנשים בבתים היו רצים להביא כפיות ומזלגות, מוציאים בטריות משעונים ועוד כל מיני פעולות לא מחוברות ולא שפויות במבט לאחור, במטרה לאתגר את איש המחשבות. אורי גלר לא היה שורד דקה בעידן סימני השאלות והחשד. כדי לעקם דברים, צריך שקודם יהיו ישרים. אחר כך הוא נסע לחו"ל והצליח להקסים ולכשף ולעקם גם את הגויים. והיה נעים לדעת שיש לישראל גם נציגות אחרת, לא מיליטריסטית, כמעט פסאודו־יהודית מיסטית בלונדון, ושהאנגלים שכה סגדנו לתרבות שלהם, אהבו אותו יותר מאיתנו | זאב אברהמי
מדינה שלמה התרגשה ב־2016 כאשר הג'ודוקא ירדן ג'רבי הפכה לאישה השנייה בסך הכל שזוכה במדליה אולימפית עבור ישראל, וחזרה מריו דה ז'ניירו עם הארד. אבל 11 שנה קודם לכן, ג'רבי עדיין הייתה נערה צעירה ומבוישת מעט, חלק מ"ג'ודאיות העתיד של ישראל", לפי פרשני "ידיעות אחרונות" נדב צנציפר ואריה מליניאק, ועמוק בצילה של אחת הכוכבות הגדולות של הג'ודו הישראלי דאז, אליס שלזינגר. שלזינגר עוד הספיקה לייצג את ישראל באולימפיאדות בייג'ינג 2008 ולונדון 2012, לפני שג'רבי קטפה ממנה את הבכורה - יריבות שהייתה ספורטיבית לא פחות משהייתה אישית - וחקקה את שמה בספרי ההיסטוריה של הספורט הישראלי | אסף מונד
אל תשאלו מה קרה לאסף גרניט: "משך שמונה שנים הוא נחבא אל הכלים". גרניט? נחבא? מתי? ממש מזמן, מתברר, בימים שבהם טרם התמודד, כשף כמעט אנונימי, מול שף סטפן הנודע ב"קרב סכינים" והפך את מסעדת "אדום" הירושלמית שלו למוקד עלייה לרגל ואולי למקום האחרון שבו אפשר היה לראות אותו עושה בפועל את הדבר המסוים הזה: בישול. הדיווח מאוגוסט 2008 מתפעל מגרניט ש"מגיש מנות יצירתיות בכלים מוזרים כמו אריחי קרמיקה", אבל גם היצירתיות ההיא עדיין רחוקה ממחוזות הפולנטה והדפיקות על סירים שתכף יבואו. כוכב לא נולד; מטאור נולד | רענן שקד
בדיוק כמו גאולה אבן (ע"ע), הפעם הראשונה של צופית גרנט בעיתון הגיעה בזכות האיש שאיתה, אז מאמן מכבי תל־אביב אברהם גרנט. אבל צופית הראתה מהר מאוד שאין שום צל שיכול להאפיל על תמהיל הכישרון שלה, המשולב בלהט אדיר, תעוזה ואמביציה עצומה, הרבה פחות במחשבות על מה יגידו עליה. גרנט התפתחה לשחקנית וכוכבת טלוויזיה גדולה, והעובדה שאנחנו מספרים עליה כאן גם אחרי 30 שנה בעצם מספרת את הכל. ולא דיברנו עוד על האהבה לשולי רנד | רז שכניק
בגיל 19 בלבד הפכה דיאנה ספנסר לאחת הנשים המפורסמות בעולם. היא לא כיכבה בסרט ולא הוציאה אלבום, רק עמדה להתארס עם יורש העצר הבריטי, שהיה מבוגר ממנה ב־13 שנה. זה כנראה פחות הטריד את סוכנות הידיעות מאשר העובדה שדיאנה הבריזה מקבלת הפנים. עוד יהיו לה מספיק כאלה עד שתישבר תחת לחץ מוסד המלוכה, הבעל האטום והתקשורת, למרות היותה "נסיכת העם" ואישיות נערצת. אופרת הסבון הכי פופולרית על הפלנטה ממשיכה לספק עוד ועוד פרקים והמשכונים, אבל נדמה שבמובן מסוים, דיאנה נשארה שם, בסוף שנת השמונים, וגילה יהיה צעיר מהגיל של בנה הבכור, בעת סופה הטרגי | עינב שיף
איזה בית משוגעים היה פה כשרן דנקר ונינט טייב נהיו זוג! זה היה בשנת 2004, כששני ילדי הפלא הכירו על הסט של "השיר שלנו", סדרה ממכרת לגמרי שהיום כבר אפשר להודות שאחת התרומות החשובות שלה לעולם היה הולדתו של הצמד דנקר־טייב. אבל לא פייר לדבר על דנקר רק בהקשר של האקסית המיתולוגית. נכון שהזוגיות הפוטוגנית הזו נתנה לו רוח גבית להמראה, אבל מהר מאוד היה ברור שהחצי הזה הוא לגמרי שלם בזכות עצמו. ומי שהיכרנו בסדרה כזוהר המקסים, הוא בעצם רן דנקר המקסים. רן, דנקר, רן | תהל בלומנפלד
גם ניסוח כותרת חדשותית פשוטה יכול להיות מעשה אמנות. "צופי הטלוויזיה ביקשו להשתתף בניסוי שיבודד אותם מהעולם", נמסר לקוראי העיתון בראש הדיווח על מיזם טלוויזיוני חדש בשם "האח הגדול". האם זה לא כל הסיפור? לא "ההפקה" שלחצה ולא "הטלוויזיה" שדוחפת: הצופים מלכתחילה רצו להיות שם, ב"ניסוי" שיעצב מחדש את פני המסך. אלא שהבידוד מהעולם היה רק צד אחד, ואולי אפילו הפחות דרמטי מהצד השני, כלומר אובדן הפרטיות המוחלט. ב־1999 היה מה לאבד, מה שגרם למכון ההולנדי להזהיר מפני החיבור ההיסטורי בין תאוות בצע ופרסום, לג'ורג' אורוול. הצופים העדיפו להמשיך להשתתף בניסוי | עינב שיף
- "קרקר, שתית כבר קפה הבוקר?"
- "לא שתיתי".
- "אז בוא נשים מים".
- "בשביל מה?"
- "מים בשביל קפה. מה חשבת, מים לדוד המלך?"
פעם, כשעוד היה לי שיער שופע כמו של שייקה לוי ב"גבעת חלפון", ידעתי מערכונים שלמים של הגשש בעל פה. הייתם מעירים אותי בלילה, אומרים לי "קרקר נגד קרקר", והייתי מתחיל לדקלם. אני לא בא להתפאר בזיכרון שלי, רק להמחיש את ההשפעה העצומה של הגשש החיוור על התרבות הישראלית. מועדון "הסנטר הכפול" כבר לא קיים, גם הגששים לא, אבל כשהמצב חרא תמיד טוב להיזכר ש"העולם מצחיק, אז צוחוֹקים" | יואב קרן
הרכב ההיפ הופ הישראלי הדג נחש - שנוצר בעקבות מפגש מקרי בין שאנן סטריט לקלידן הלהקה דודוש קלמס -התגבש שנה שלמה בטרם זכה לאזכור הראשון שלו בעיתון. אבל זה קרה בזכות אלבום ההופעה שהוציאו, "Live in Tel Aviv", תחת כותרת ההסבר - "מסע ההיפ הופ". קשה לזכור אולי, אבל אז הניסיון להכיר ולחבב את הסגנון על הקהל הישראלי היה בהחלט סוג של מסע. או איך שהם תיארו את זה שנתיים אחר כך בלהיט "לא מוותר": "כבר אמרו לי אנשים שהקהל פה לא בוגר/ שראפ בישראל זה לילדים ולא יותר/ אבל אנ'לא מוותר כי אני לא מהחנונים/ לא מוותר ולא פוחד מהסיכונים". מזל שלא ויתרו | יואב בירנברג
שיחה עם בחור בשנות העשרים המוקדמות לחייו, שהתפוצץ לו המוח אחרי שצפה בשרת התחבורה מקבלת עוגה לפרצוף ב"שישי חי", העלתה שגדל פה דור שלא יודע מה הפוליטיקאים עשו לפני שלבשו חליפה ועניבה והתחילו לצעוק אחד על השני בכנסת. כמו מרב מיכאלי, שהנחתה תוכניות בטלוויזיה במשך שנים, וכמו שר המשפטים גדעון סער, שהיה עיתונאי ב"העולם הזה", גם שר הבריאות ניצן הורוביץ הגיע לפוליטיקה כשמאחוריו קריירה מפוארת ככתב, פרשן, מגיש, עורך חדשות חוץ ויוצר סרטים תיעודיים. מעניין איך הבחור ההוא יגיב כשהוא יגלה שראש הממשלה שלו הגיש את אולפן שישי, כתב את "גרה בשנקין" ושיחק טייס בפרסומת לגולדסטאר | נעמה בר־לב
איכשהו, תמיד היה נדמה שהתוכן מילא את יצחק הרצוג. הבן הטוב מהבית הטוב, משפחת המלוכה, הבן של הנשיא, ושל אורה המושלמת, הפקולטה למשפטים, משרד עורכי הדין, הקריירה הפוליטית לצידו וצילו של ברק, ההידחקות, ואפילו החזרה הגדולה למפלגת העבודה (אחריו היא בהידרדרות מטלטלת), תמיד היה נדמה שהאיש ממאן להוציא את כפית הכסף מפיו. אבל אז הרצוג נבחר להיות נשיא המדינה, התחנה האחרונה בהחלט לפני בית העלמין הפוליטי, ודווקא בתפקיד הסמלי והטקסי הזה, הרצוג הצליח להפיח רוח חיים ולמלא אותו בתוכן | זאב אברהמי
אל תשאלו; חברת "פיפצר" – כך במקור ממאי 98' – פיתחה תרופה לבעיות לב שהתבררה ככישלון, אבל עם תופעת לוואי ששימחה חולים רבים: זיקפה בלתי מנוצחת. החברה הבינה שיש לה, סליחה, משהו גדול ביד, "בחרה בשם 'ויאגרה' – צירוף של 'ויגור', עוצמה, ומפלי הניאגרה" – ושלושה שבועות אחרי ההשקה, האנושות נפנפה שלום אחרון לאימפוטנציה והסתדרה בתור ארוך, כשבארה"ב חולקו 350 אלף מרשמים בתוך שלושה שבועות ובישראל משרד הבריאות היסס והביא למצב ששלוש גלולות נמכרו בשוק השחור ב־320 שקל. בוול סטריט חטפו זקפה אורגנית לנוכח ההבטחה והעריכו "מכירות של בין חמישה ל־11 מיליארד דולר בשנה" – בסוף פייזר הגיעה, בשיאה, לשני מיליארד דולר הכנסות מהתרופה ב־2012, ולאחר שהפטנט פקע נרשמה, ובכן, ירידה. אבל כן, הרפואה המערבית לא התגברה על הסרטן, המחלות הניווניות או המוות, אבל לפחות דאגה שתוכלו להמשיך ליהנות כל דרך לשם | רענן שקד
ונוס היתה הראשונה. אטרקציה שעולם הטניס לא ראה אף פעם. ילדה שחורה עם חרוזים בשיער, ומשפחה שסירבה להתכופף בפני ענף ספורט שקיבל את הכינוי ׳הספורט הלבן׳, לא רק כי השחקנים לבשו לבן. שנתיים מאחוריה צמחה סרינ יותר חזקה, יותר מוכשרת, יותר טובה, ויותר מטרידה עולם גזען. עם השנים הן קצת נפרדו, היה ברור כי סרינה טובה בהרבה. היא פרשה החודש בגיל 40 כאחד הספורטאים, בכל מגדר או ענף, הגדולים בהיסטוריה. וכל סיפור האחיות וויליאמס התחיל בטורניר בו ונוס היתה מדורגת הרבה מתחת לאנה סמשנובה הישראלית | ציפי שמילוביץ
לפעמים כל הכוכבים מסתדרים. הנער ערן זהבי קיבל במה ראשונה עם שער כבוד במדי קבוצת הנוער של עירוני ראשון לציון דווקא מול הפועל ת"א, שבה החל את הקריירה כילד. והכותרת של הידיעה? "מכבי ת"א נוגעת בתואר". זה יהיה בדיוק המשולש המשמעותי של זהבי בקריירה. הדואט בינו לבין להפועל יחזור לפרוח בשנות האלפיים עם שער האליפות בטדי והעפלה היסטורית לליגת האלופות. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. זהבי הפך לנמסיס הגדול של הפועל, כשהוא מוביל את מכבי תל־אביב לשלוש אליפויות וגם לליגת האלופות. על הדרך שבר שיאים נחשקים בכדורגל הישראלי, עבר בסין וגם בהולנד (ולפני כן באיטליה). ההמשך יהיה כתוב בעונה הקרובה. שוב בישראל, שוב במכבי | רז שכניק
היום הוא נשוי באושר ליעל בר־זוהר ויחד הם מהווים את ההגדרה המילונית לפאואר־קאפל בתעשייה, אבל גיא זו־ארץ, מגלה הנבירה בארכיון, ידע בדרך לאהבה הגדולה שלו כמה אהבות אחרות. ולאחת מהן, אולי הראשונה, הוא אפילו חייב את אזכור הבכורה המודפס שלו. השחקנית וכיום המפיקה הישראלית־אמריקאית שירלי ברנר, סיפרה בראיון על רומן שניהלה כשהייתה, לדבריה, בת 13: "יצאתי עם בחור ששמו גיא זוארץ, שהוא אח של רועי זוארץ, הקלידן של ריטה", סיפרה. "הוא בחור נורא מוכשר. יוצא להקת חיל האוויר, מקסים וחתיך. הייתה לנו מערכת יחסים של און אנד אוף במשך שנתיים וחצי שלוש עד שעזבתי את הארץ. זו הייתה אהבה בתולית, ילדותית ומעודנת. זה עוד לא היה כזה טירוף חושים" | יואב בירנברג
העולם כולו הריע לסיפור הסינדרלה של הקומיקאי היהודי שזכה ברוקדים עם כוכבים, דיבב את הדוב פדינגטון וגילם את נשיא אוקראינה בסדרת טלוויזיה לפני שהפך לאחד בחיים האמיתיים, אבל לנו שמורה גם הזכות להתגאות בוולודימיר זלנסקי – בכל זאת, אחד משלנו. הסיפור קיבל טוויסט מפתיע כשרוסיה פלשה לאוקראינה בפברואר השנה, וזלנסקי, שהתגלה כמנהיג אמיץ וגבר־גבר באופן כללי, היה זה שפנה לרגש היהודי, ביקש את עזרתה של ישראל ואפילו העז למתוח ביקורת על סירובה לתמוך באופן פעיל באוקראינה מול מי שאת התנהלותה השווה לזו של המשטר הנאצי. או אז התברר שיש דברים יותר חזקים מהדי אן איי היהודי, כמו החשש להסתבך עם פוטין | נעמה בר־לב
ב־2001 ערן זרחוביץ', כישרון אדיר באמת, כבר עסק בסאטירה ובנונסנס וזה קרה אפילו ב"אתר פאן נהדר", ככה כתבו אז. זו בוודאי הייתה יריית פתיחה שתזקק בהמשך את הסיפור של אחד האנשים הכי מצחיקים בישראל. שילוב של יכולת מבריקה ליצור סאטירה, נונסנס, ללטש את ההומור בניואנסים הקטנים ביותר ולהפוך את כל זה לתצוגה קומית מפוארת על הבמה, המכוונת גבוה, ללא נימה אפולוגטית. זרחוביץ' הפך עם השנים גם לאחד החקיינים הטובים בארץ ובעצם כמו בידיעה מלפני 21 שנה, גם עכשיו, זרחוביץ' עדיין "מוסיף מידה ראויה של עליזות לאופי הקודר של ימים אלה". רק שהיום זה כבר קורה בבמה הכי טובה שיש, זו של "ארץ נהדרת" | רז שכניק
הקליפ הזה של חולדאי מלפני שלושים שנה יכול, בשינוי הפרטים ההכרחיים, לשמש אותו גם עשר, 20 ו־30 שנה אחרי. הנה רון האליטיסט, הטייס, שיראה לכולם איך עושים את זה נכון. הכל בכוונות טובות: לנכש את העשבים בגינה, ולנכש את העשבים השוטים בחברה, והכל בטוריות ובהשתתפות עצמית. אבל מה שנשאר מרון מודל 2022 הוא זיכרון מריר במיוחד. כמו מנכ"ל של חברת סטארט־אפ הוא גייס את כל העובדים, השביח את המוצר, עשה אקזיט אבל גרם לכך שכל מי שהתחיל איתו את הדרך אינו יכול ליהנות מהמוצר, רק המשקיעים. רון חולדאי הוא הקיבוצניק הכי קפיטליסט בעולם, והוא אפילו לא התכוון לזה | זאב אברהמי
תסתכלו על הידיעה. פעם, בעיקר במדורי הספורט, כשרצו לתת ידיעה ולא היה לה מספיק מקום, הבליטו אותה בכדורית. בתחתית הדף. מספיק חשובה להיכנס לעיתון, אבל לא ממש צריך לשים אליה לב. חומייני הוא רק חומייני. הוא רק עבר לפריז אחרי שגורש מאיראן ב־1964 אחרי המהפכה הלבנה, הוא אזכור שוליים בתוך ידיעה בשוליים. עוד מעט הוא יחזור הביתה לצהלות ההמונים, ויכניס את העולם ללופ שעדיין לא יצאנו ממנו ממש, ויניח את השלד שיגרום לאיראנים במשך יותר מ־40 שנה לחתור נגד המערב וערכיו ונגד ישראל ומהותה. נעים להיזכר שבארכיון, בגנזך, הוא היה פעם סרח עודף של ידיעה שולית | זאב אברהמי
צריך היה להיות משועמם במיוחד, אבל ממש משועמם, כדי לקרוא בעיון את רשימת 224 עורכי הדין החדשים שפורסמה בעיתון. מי שכן קרא היה מבחין בשני עורכי דין טריים הנושאים את שם המשפחה הנדיר למדי חיוּת - אסתר וחיים דוד. ואילו היה גוגל באותה תקופה, הוא היה מגלה שמדובר בבעל ואישה שהכירו בזמן לימודי המשפטים. 39 שנים אחר כך מונתה חיות לנשיאת בית המשפט העליון, אבל מקצוע עריכת הדין כבר לא מה שהיה פעם, וחלומה של כל אימא יהודייה הוא שהבת שלה תעבוד בגוגל | יואב קרן
ביוני 1989 נפל דבר באיראן: האייתוללה רוחאללה חומייני, מי שהנהיג את המהפכה באיראן עשר שנים קודם לכן ושימש מאז כמנהיג העליון של המדינה - מה שהפך אותו למעין פרוטוטיפ של רוע איסלאמי בעיניים מערביות - הלך לעולמו. אל נעליו נכנס עלי חמינאי, יד ימינו ומי ששימש נשיא איראן במרביתו של אותו עשור, אך ההערכות באותם ימים היו שמדובר במינוי זמני: אחמד חומייני, בנו של המנהיג המנוח, לטש את עיניו לכיסאו, וכמוהו גם מפקד הצבא האשמי רפסנג'ני. בינתיים חלפו 33 שנים, וחמינאי בן ה־83 עדיין יושב בבטחה על כסאו בטהרן ומאיים על שלום העולם | אסף מונד
הטוויטר הוא כמו הדייט הזה שמהפגישה הראשונה, דרך הפגישה עם ההורים ועד לחתונה, הוא משאיר עליך רושם כביר: עדין, מתחשב, מנומס, אמפתי, נוח לשימוש, המכסה לסיר שלך ורק כשאתם מתמסדים ועוברים מתחת לגג אחד, יוצאת ממנו כל המפלצת שהוא ניסה להחביא במשך כל תקופת החיזור. האלימות, חוסר הסובלנות, חוסר היכולת לתקשר, להיות קשוב. מדהים איך האנושות הצליחה להפוך רעיון נפלא כזה, לוגו ושם כה מוצלחים, למדמנה של מלחמת עולם נוראית. טוויטר הוא לא ציוץ של כך וכך תווים. הוא מראה של הכיעור האנושי | זאב אברהמי
בשורה גדולה לאף אחד: הטופו - "שמקורו במזרח הרחוק וחומר הגלם שלו הוא סויה... מאכל מסורתי עתיק ששימש מאז ותמיד מקור חלבוני מהצומח" - עולה על המדפים ומוצג לישראלים כסוג של "גבינת סויה". השנה היא 91', טבעונות היא העדפה אקזוטית של ישראלים שיהיו מוכרחים להתקלח לפני שנשקול בכלל לדבר איתם, והטופו ישווק, מתברר, במכלי פלסטיק - באופן שנועד, כנראה, לאפשר את אכילת הדבר ואריזתו קומפלט מבלי להבחין בהבדלי טעם דרמטיים. השנים חלפו, הטופו נשאר, אכילת חיות ומוצריהן הפכה פופולרית הרבה פחות, ועדיין, אין שום טעם לדבר על טופו כפיתרון, בעיקר כי עדיין אין שום טעם | רענן שקד
אוי, רומנטיים שאתם! באמת, טינדר, העדינות והפיוט שאיתם באתם לעולם - "השיחה כבר מראשיתה מתחילה ברמה עמוקה יותר מהרגיל", מבטיח המנכ"ל, שון ראד - פשוט מחממים לב בעולם ההיכרויות הקר והמנוכר. טוב שבאתם, טינדר; סוף־ סוף סיכוי אמיתי לקשר איכותי, אישי ועמוק המבוסס על, אה, דפדוף בתמונות פרופיל נבחרות שבהן כולם נראים כמו אחרי תמ"א ופיסול פנים. הופעתה הראשונה של טינדר בעיתונות נשמעה כמו הבטחת בחירות טיפוסית, כלומר כזו שמבטיחה בעיקר עוד בחירות. עוד ועוד בחירות. בדיעבד, מרוב בחירות התברר שלא רואים, ואין סיכוי לראות, את האחד או האחת, וגזר הדין הוא דפדוף נצחי ללא יכולת התבייתות ממשית. כמעט עשר שנים מאוחר יותר, כולנו כבר יודעים טוב יותר, וטינדר היא האפליקציה שאתם לא יכולים לחכות למחוק | רענן שקד
פעם עוד קראו לזה "לא נפסיק לשיר – כוכב נולד". במקרה של נינט, שתי ההבטחות התקיימו. 2003 הייתה שנת המאמי הלאומית החדשה ומדינה שלמה כרעה לרגלי החיילת מקריית גת שהפליאה באודישן עם "ילד אסור, ילד מותר" והיממה את השופטים, ובעצם את כל מי שצפה בעונה הראשונה והתמימה ההיא. עוצמות האהבה שקיבלה אחרי הניצחון בגמר הראשון בניצנים עם קאוור מרהיב ל"ים של דמעות" כבר הרכיבו אירוע היסטורי בפני עצמו, סיפור התממשותה של הסינדרלה בהפקת ריאליטי בתחילת דרכה, שעיצבה בסופו של דבר את המציאות הרבה מכפי שתיכננה. בדיוק כמו שחזתה אז הביקורת, אחרי המוזיקה באה הדרמה. גם בקריירה של נינט | רז שכניק
ב־2007 התמנה הישראלי לשעבר זאב דרורי למנכֵּ"ל את טסלה, אז "סטארטאפ מוטורי שנועד לייצר מכוניות לא מזהמות" והציג, בשלב ההוא, מכונית ספורט אחת במחיר של 100 אלף דולר עם מועד אספקה באזור יולי כלשהו. אילון מאסק, יו"ר החברה, הרעיף על דרורי מחמאות ("יזם מנוסה ובעל יכולת") אבל העיתונות העדיפה להתרשם בעיקר ממיזם המכונית החשמלית של ישראלי אחר, שי אגסי. זה לא עזר לאף אחד מהם. דרורי שרד בתפקיד כשנה, ההתרסקות של אגסי הייתה מפוארת יותר וסופית לא פחות. אבל משהו בכל זאת נשאר: הסטארט־אפ ההוא, טסלה, כיום חברת הרכב בעלת השווי הגבוה בעולם. האם דרורי תיאר לעצמו שמאסק יהפוך להיות מה שהפך להיות? "לא חשבתי כך", אמר לפני שנה בראיון, וגם הביע צער על שמכר את מניותיו בטסלה. נו, אנחנו אפילו לא קיבלנו | רענן שקד
"מי הבוגד" שואלת הכותרת, ומעריצי אדון דניאלה פיק יכולים כבר עכשיו להבין שמדברים על "כלבי אשמורת". כן, האזכור הראשון לבמאי הכי מפורסם שהתיישב אצלנו הוא בסקירה אוהדת מאוד ודי מדויקת יש לומר, של סרטו הראשון - שמחזיק גם היום. "גם בבימוי היתה לו תפיסה טכנית ואמנותית ברורה", כתב בהערכה המבקר נחמן אינגבר, "כל הסצנות מצולמות בסגנון מרתק וקצת שונה מהמקובל". הקטע גם מזכיר בקצרה את תלאות ההפקה של קוונטין טרנטינו המזוהה כ"שחקן" - מה שלגמרי נכון לשנת 1992, אז עדיין תלה תקוות שיפרוץ למסך הגדול בזכות כשרונו וסנטרו. ב"אשמורת" יש לו כמובן גם תפקיד קטן - כמו בכמעט כל סרטיו - ואת המונולוג הפותח. טוב נו, בסוף התברר שהוא מוכשר דווקא בבימוי. ונותרה רק השאלה: למה לסרטים לקח אז כל כך הרבה זמן (יותר משנה) להגיע מארה"ב לישראל? | בנימין טוביאס
צוות הוויי של הנחל היה אחת התחנות הראשונות בקריירה של יזהר כהן. אבל ב־1970, הרבה לפני "אבניבי", נפל דבר: כהן לוהק למחזמר "שיער". לא תפקיד גדול, אבל כן ציון דרך ששווה אזכור בידיעת הליהוק: "נקבע צוות השחקנים במחזמר 'שיער'. המחזמר יתחיל לרוץ לעיני הציבור ב־27 במאי בקולנוע אואזיס ברמת־גן". לצד שמות שהיו כבר מוכרים אז, כמו "מרגלית אנקורי וצדוק צרפתי", הופיעה רשימה ארוכה של משתתפים, ולקראת סופה גם האיש שעוד יביא לנו את הדוז־פואה, אגב לצד עוד אחד שיידע דבר או שניים על אירווזיונים בהמשך, אחד "צבי פיק" | יואב בירנברג
עוד בימים הראשונים של ההיסטוריה להקת הנח"ל הייתה פס ייצור של זמרים, בדרנים ויוצרים מחוננים, אבל אפילו בקנה המידה הזה להקת כוורת הייתה אירוע חד־ פעמי. דני, גידי, אפרים, אלון ומאיר נפגשו בצבא, ואחרי השחרור הצטרפו הגיטריסט ההורס מהצ'רצ'ילים יצחק קלפטר והקלידן הגבוה והביישן יוני רכטר. מלחמת יום כיפור תפסה אותם בעבודה על המופע "סיפורי פוגי" ועל אלבום הבכורה, והחלום לכבוש את מצעדי הפזמונים התרחק כשהם גויסו להופיע בבסיסים ברחבי ישראל. אבל האלבום "סיפורי פוגי" שיצא בסוף אותה שנה שבר את כל שיאי המכירות, וכוורת, שהתפרקה אחרי שלוש שנים בלבד, הפכה לאחת הלהקות האהובות בישראל | נעמה בר־לב
קצת קשה להאמין, אבל בתחילת שנות התשעים עוד אסור היה לפרסם בתקשורת את שמותיהם ותמונותיהם של מפקדי החטיבות. למח"ט שלי בצנחנים קראו אל"מ מ', ולא רק שלא ידענו את שמו - גם לא יכולנו לתפוס את הרעיון שקיים דרג ביניים בין טוויטו המ"פ שלנו לבין אלוהים. רק אחרי שנה בצבא, כשהגיע לבקר אותנו במוצב בלבנון, למדנו שאל"מ מ' הוא משה (בוגי) יעלון. אבל דברים השתנו מאז, וכאשר מונה אביב כוכבי למח"ט הצנחנים הוא זכה לתמונה בעיתון עם בתו נועם. שנה אחר כך, בחומת מגן, יוביל את החטיבה האדומה בקרב על שכם, והשאר היסטוריה. | יואב קרן
ב־7 באפריל 2011, בעיצומו של אחד מסבבי הלחימה מול חמאס, יירטה מערכת כיפת ברזל רקטת גראד ששוגרה לעבר אשקלון. היום אירוע כזה היה הופך לעוד שורה בסטטיסטיקה, אבל אז מדובר היה בהיסטוריה: היירוט המבצעי הראשון בעולם של רקטה לטווח קצר. הכותרת שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" ארבע שנים קודם לכן התבררה כמדויקת. מאז ועד היום שוגרו לעבר ישראל כ־13 אלף רקטות ופצמ"רים. הן גרמו למותם של כ־30 אזרחים וחיילים - מחיר כבד ללא ספק - אבל אפשר רק לדמיין מה היה קורה אלמלא נתן שר הביטחון עמיר פרץ אור ירוק לפיתוח המערכת. האיש שצולם עם משקפת סגורה הרחיק ראות יותר מרבים אחרים. | יואב קרן
על בלהה מולדובן בת ה־10 שכבשה את היכל התרבות בתל־אביב כששרה את "בשמלה אדומה" במופע של תוכנית הרדיו "תשואות ראשונות", שמעתם? כנראה שלא. אבל באותה ידיעה שבה הוזכרה "הזמיר מהעמק", התבשרו הקוראים איך גדי אורון מקיבוץ ניר עם, מפקד להקת פיקוד הדרום, הקים עם שניים מחבריו ללהקה - מתי כספי והפנטומימאי יעקב נוימן - "שלישיית זמר חדשה שנטלה לעצמה שם מקורי, 'שלישיית לא אכפת להם'". אז בלהה מולדובן אולי נשתכחה מלב מאז, אבל יותר מיובל שנים עברו ושמו של מתי כספי כבר מזמן חקוק בתווי זהב בהיסטוריה המוזיקלית של ישראל | יואב בירנברג
בספטמבר 2014 פורסמה במוסף "7 לילות" כתבה שתהתה למה אף אחד מהצעירים השאפתניים שמציפים את המוזיקה המזרחית לא הופך לכוכב הבא. כמה מהצעירים השאפתניים האלה נשארו עם השאיפות, והיה גם אחד, איתי לוי, שדווקא הפך לאחד הכוכבים הבאים. לוי, עליו נאמר באותה כתבה נבואית ש"אם ינוהל נכון ובצורה מקצועית הוא יגיע רחוק", אכן הגיע רחוק. ובימים אלה, עם תפקיד מיתולוגי של קזבלן במחזמר, הוא אפילו קיבל חותמת איכות סופית שממצבת אותו רמה אחת מעל עמיתיו למוזיקה הים תיכונית. | תהל בלומנפלד
עד אמצע שנות התשעים הייתה ליהיא לפיד, כיום אשת ראש הממשלה, בעיקר צלמת מוכשרת במגזינים של "הארץ" ו"מעריב" ורעייתו של בחור צעיר ומוכשר בשם יאיר לפיד שאותו הכירה במהלך שירותה בעיתון "במחנה". בשלהי 1995 התבשרו קוראי "ידיעות אחרונות" על ההיריון הראשון של הלפידים בראיון עם הבעל, אז כבר אב לילד מנישואיו הראשונים: "אני מאלה שמסתובבים עם התמונות מהאולטרה סאונד. אני אבא מאוד משקיע, ובכל דבר שעשיתי בחיים שמרתי באיזושהי קנאות על הזמן עם הילד. כשאני מחתל, לא רואים לי את הידיים". ליהיא לפיד עדיין צלמת מוכשרת אבל גם הספיקה להתחרות בבעלה בתחום הכי מוכר שלו - הוצאת ספרים ופרסום טורים - ולככב בראיונות שהיו לגמרי שלה, עליה ולכבודה. | יואב בירנברג
שלושה קומיקאים צעירים מרמלה היו המילה האחרונה בזירת הנונסנס אי שם ב־2001. ספק אם מישהו מבין אסי ישראלוף, ציון ברוך ושלום מיכאלשווילי - כפי שכתוב במקור - היו מאמינים שנדבר עליהם כהרכב קומי גם 22 שנה אחרי. ספק עוד יותר גדול אם היו מאמינים שיהפכו להרכב הבידור המוביל בישראל. שלישיית "מה קשור" שרדה במהלך השנים משברים, חילופי טרנדים קומיים וגם גלי שמועות על פירוקם. כל אחד מהשלושה השתכלל להיות שחקן וקומיקאי טוב בפני עצמו וכשהם ביחד, השלם בהחלט גדול מסכום חלקיו. אחרי הסרט "לשחרר את שולי", ישראלוף, ברוך ומיכאלשווילי כבר העפילו למעמד כזה שבו הם יכולים להסתכל עין בעין על שלישיית הגשש החיוור. תנו להם צ'אנס | רז שכניק
לפני ארבע שנים העניקו קוראי "ידיעות אחרונות" לאדיר מילר את התואר-הבדרן האהוב ביותר במדינה בכל שנותיה, חתיכת כבוד. הבחירה הזו הולמת במיוחד את מילר, נסיך המיינסטרים ואחד האמנים האהובים על הישראלים. ויותר מכל, היא תוצאה של הדרך האיטית והעקבית שעשה מילר אל לב הקונצנזוס. אנחנו אוהבים להכיר את המפורסמים שלנו כשהם קטנים, וללוות את מסע הכומתה שהם עוברים בדרך ללב שלנו. מלהקה צבאית עד תפקיד ראשי בקאמרי, מריאליטי שירה לילדים ועד מופע בהיכל מנורה מבטחים. גם המקרה של מילר לא שונה, וגם איתו צעדנו בדרך שעבר, מאז היה סטנדאפיסט צעיר בדומינו גרוס עם גיחות לטלוויזיה ועד שהתמנה לפרזנטור של קופת חולים. ובעוד שאף אחד כבר לא זוכר שבקורונה הייתה פה תוכנית אפידמיולוגית שכונתה "הרמזור", לרמזור של מילר שמור מקום של כבוד בדפי ההיסטוריה | תהל בלומנפלד
"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" הייתה אחת ההפקות המצליחות בכל הזמנים של תיאטרון הבימה. על הבמה, לצד אבי קושניר וגלית גיאת בתפקידים הראשיים, התבלטה בשנת 2004 שחקנית־זמרת אלמונית למדי, שנכנסה לנעליה של הפילגש נופרית וכבשה את הבמה עם אש בעיניים. הייתה זו מירי מסיקה, שביצעה במקביל גם כיבוש של תחנות הרדיו עם "נובמבר" ו"לשם". חודשים ספורים לאחר מכן, מסיקה כבר לא הייתה רק זו שגונבת את ההצגה מהכוכבים הגדולים בתיאטרון הלאומי. היא הוכתרה כזמרת השנה במצעדים השנתיים, "לשם" היה שיר השנה, ומכאן והלאה לא היה ניתן לעצור את סופת ההוריקן האנרגטית הזו, כי לאן שלא תפנו, מירי מסיקה באה אליכם | תהל בלומנפלד
את סימן ההיכר של רינה מצליח - העובדה שהיא לא מפחדת לומר את דעתה, לא נותנת לביקורת להרתיע אותה ולא מהססת לנזוף במי שמתפרץ לדבריה או מתחמק משאלותיה - היא, כנראה, חייבת לטבילת האש שלה בעולם התקשורת הישראלי. מצליח, סטודנטית מבאר־שבע שעבדה בקול ישראל כעורכת וככתבת, נכנסה ישר למקום הכי גברי, קשוח ולא סלחן בתעשייה, בטח בשנות השמונים, שידורי הספורט. "לפעמים כשאני מתקשרת לקבל תגובה משחקן הוא חושב שאני אחת המעריצות", אמרה אז על היחס לשדרנית הראשונה בתוכנית המיתולוגית "שירים ושערים", והוסיפה בעוקצנות שתאפיין את הקריירה שלה כעיתונאית: "לחדרי ההלבשה אני בכלל לא מתקרבת" | נעמה בר־לב
רגע לפני שארה"ב חגגה 200 שנה, כתבה גדושת טיפים הסבירה לתייר הישראלי הנבוך באמריקה, כי בניו־יורק יש רשת של מסעדות עממיות ומהירות שבהן מגישים "קציצה על לחמניה ותפוחי אדמה מטוגנים" בדולר וחצי. והיתרון הגדול? אין צורך בטיפ! רק 17 שנה חלפו בין האזכור הזה לבין ההגעה ההיסטורית של רשת מקדונלד'ס לישראל, כשבזמן הזה עברה מתרבות סוציאליסטית סגפנית לתרבות שפע צרכנית, סגרה פערים והצטרפה לעולם במלוא ההתלהבות. לימים, דווקא מול התקנות הנוקשות של הרשת העולמית, הראינו להם מהי חוצפה ישראלית, עם סניפים כשרים והמצאות שחלקן אומצו בעולם כמו לאפה, קבב, המבורגר צלוי ואפילו, שומו שמיים, סלט | נעמה בר־לב
שר הכלכלה החדש של צרפת תפס מיד את תשומת הלב העולמית, אם כי פחות בזכות פעילותו הפוליטית ויותר בגלל חייו הפרטיים: פסנתרן מחונן ומיליונר, שעבד כבנקאי והתחתן עם המורה שלו מהתיכון שמבוגרת ממנו ב־24 שנים, מה שהפך אותו לסב חורג לשבעה נכדים בגיל שלושים. ב־2017 הפך עמנואל מקרון לנשיא הצעיר ביותר בתולדות הרפובליקה, והוכיח שפרט למראה מצודד וסיפור חיים לא שגרתי אין לו הרבה מה להציע. למזלו, גם בבחירות שנערכו השנה הוא התמודד מול מנהיגת הימין הקיצוני מרין לה פן, שהצרפתים אוהבים אפילו פחות. לרוע מזלו, באותה שנה נשיא אירופי אחר באוקראינה, צעיר וחסר ניסיון, הפך לגיבור שמקרון האפרורי לעולם לא יוכל להיות | נעמה בר־לב
יש משהו סימבולי בעובדה שהאזכור הראשון של רפאל נדאל היה מטורניר הכנה לקראת ווימבלדון, על משטח הדשא שעשה לו צרות במשך שנים. אבל הוא פתר גם את הבעיה הזו, כי זה מה שנדאל עשה ב־20 שנותיו כטניסאי על: הוא פתר בעיות. בעיות פיזיות, בעיות מנטאליות, בעיות טקטיות. עכשיו, קרוב לסוף הקריירה, נדאל הוא לא רק מועמד מוביל לתואר "הטניסאי הגדול אי פעם" - הוא גם מופת של אהבת ספורט טהורה, פרספקטיבה בריאה ויכולת שליטה באגו שהיא כמעט בלתי אפשרית בסטטוספירות שהוא נמצא בהן | ציפי שמילוביץ
למנכ"ל בלוקבסטר היו חלומות גדולים ב־2003: שירות דיגיטלי, משלוחים עד הבית, VOD. הוא צדק בהכל, אבל בלוקבסטר לא הייתה שם. נטפליקס, לעומת זאת, שמוזכרת בחטף בכתבה היא בלוקבסטר בחזקת מיליארד. זה קורה לא מעט באזורי הטכנולוגיה והחדשנות: מתחילים כהערת שוליים ומשם מחוללים מהפכה שתשנה הכל ותמעך את מי שלא מדביק את הקצב. אלא שגם תור הזהב של נטפליקס לא נראה נצחי, ואפילו ל"פריק של סרטים" כמו עופר לוי אין מה לראות שם. מי יודע: אולי בראיונות שהוא מעניק, מנכ"ל נטפליקס נוקב בשם החברה שבעוד כך וכך שנים תקבור גם אותו | עינב שיף
יש אירוניה מסוימת בכך שהיוצר הישראלי שרק השנה הוציא את הדבר הכי קרוב בארץ לקולנוע אפי היסטורי, כמו בהוליווד - "תמונת הניצחון" - מוצג לראשונה ברשימה קצרה של עמנואל בר־קדמא שעוסקת בכלל בסגולותיו של הסרט הקצר. אבל האמת ש"המת על החי", סרטו הקצר הראשון של אבי נשר, משוחרר טרי מאמ"ן, אכן עורר לא מעט הדים בתעשייה הקטנטנה וסימן את הצעיר בן ה־22 כבעל פוטנציאל לשנות אותה. "הסרט הוא קומדיה או כמו שנוהגים לאבחן לאחרונה 'מן קומדיה'.... והוא מחונן בראייה חדה ומהווה מעין מחקר זוטא פסיכו־סוציאלי'", מתלהב הכותב, שקורא לטלוויזיה להתחיל להקרין סרטים מעין אלה בקביעות אצלה. היא תעשה זאת, ובהמשך תקרין את כל סרטיו של נשר, בכל יום עצמאות | בנימין טוביאס
מיליון בדיחות גיחי צפויות מאוחר יותר, אף אחד כבר לא יזכור איך התחילה "סברי מרנן": כרעיון ממש טוב על הנייר. "דביר בנדק ורותם אבוהב יככבו בקומדיה שמתמקדת בארוחות שישי", בישרה ידיעה קטנה במארס 2011. נשמע כמעט מתבקש ואיך־לא־חשבו־על־זה־קודם, אבל כולנו יודעים בדיוק מה קרה אחר כך: "סברי מרנן" קרתה. אסור לזלזל, כמובן; זו עדיין ההצלחה המתמשכת ביותר של קומדיה ישראלית מיינסטרימית, ועם 270 פרקים היא חלפה זה מכבר על פני השיאנית הקודמת, "החיים זה לא הכל" (149 פרקים). לכאורה, מה רע. בפועל, "סברי מרנן" | רענן שקד
מצד אחד הופיע עמית סגל בפעם הראשונה בעיתון בכתבה שעסקה בפרוטקציות בגלי צה"ל, מצד שני הוא היה "חניך מצטיין בקורס של השנה". המשוואה נפתרה בקלות בשנים הבאות, כי סגל הפך במהירות מלהיות הבן של אחד העיתונאים המובילים בישראל, כולל טור שבועי בעיתון הזה ממש, וכמובן לכוכב מסך, הפרונט המאוד־מזוהה של חדשות 12. עברו 22 שנה מאז שסגל הצטיין בתחנה הראשונה שפגש בעולם התקשורת. הקריירה שלו עדיין מרשימה מאוד | רז שכניק
"כוכב חדש זורח בהוליבוד: סילבסטר סטאלונה… 'סינדרלה' קולנועית במלוא מובן המילה'". כך נפתחת הידיעה שמדווחת היישר מקליפורניה, והיא תכל'ס די מדייקת את הסיפור המטורף של עשיית "רוקי", שאת תסריטו גם כתב סטאלון אחרי שלא מצא תפקידים לעצמו כשחקן (וגם השתתף בסרט פורנו, את זה הידיעה לא מזכירה). אולי מצחיק להיתקל כך היום בסטאלון כסמן לאיכות הוליוודית (הסרט אכן זכה באוסקר, סטאלון לא) אבל אי־אפשר לקחת ממנו את מה שמתואר בפסקה הבאה: "קהל המוזמנים עמד על רגליו בתום ההקרנה הראשונה… 'סליי' לא היסס, קפץ על הבמה וזעק בהתרגשות 'אמא, עשיתי זאת, הצלחתי!'". מלך | בנימין טוביאס
הוא נחשב לאבא של אי־טי, דינוזאורים, כרישים וגם של השואה בקולנוע, אז תרשו לנו לגרד בראש ולתהות איך קרה שהאיזכור הראשון אי פעם לקריירה הקולנועית המפוארת ביותר שידעה אי פעם הוליווד יהיה דווקא ב… גרסה היפית לשלגייה, שחולקת ב"סן פרנציסקו" דירה עם "7 ידידים". וכותב הידיעה כבר מפנטז על "המון אווירה פסיכודלית, ועשן ואהבה והכל הכל". במילים אחרות, אורגיות אצל ספילברג. כן, שנת 1969 הייתה מוזרה ודבר אחד מדויק בידיעה: סטיבן הצעיר אכן היה אז במאי טלוויזיה שבגיל 23 כבר נחשב לעילוי בעל הספק וכישרון נדירים בברנז'ה, מה שכמובן גרם להרבה אולפנים להציע לו פרויקטים. מעניין מה היה קורה לו היה בוחר בנתיב הזה, "בסאן פרנציסקו" המעושנת של הסיקסטיז | בנימין טוביאס
בואו נודה על האמת: עגבניות שרי הן לא באמת עגבניות. ניסיתם פעם לחתוך אותן לסלט קצוץ דק־דק עם מלפפונים, בצל ופלפל חריף, שיוצקים עליו שמן זית ומנגבים בסוף את המיץ עם לחם טרי? או לעשות מהן שקשוקה לוהטת, שבילדותי היו קוראים לה "אוכל של נהגים"? כנראה שלא. מבחינתי, שרי זה הדבר הזה שמוסיפים לנו בנדיבות לסלט ניסואז מבלי שביקשנו, וכשאנחנו מסיימים לאכול את כל המרכיבים השווים נשארות איזה עשר עגבניות עייפות בתחתית הקערה, מתחננות שנגאל אותן מייסוריהן. אז נכון שבהתחלה מכרו אותן ב"קופסאות יוקרתיות כמו של סיגרים". אבל אתם מדמיינים את מילצ'ן מביא לנתניהו עגבניות שרי במקום סיגרים? | יואב קרן
דברי הימים של עידן עמדי החלו להיכתב ביום אחד בשנת 2010, כשהלוחם במיל' נעמד על במת כוכב נולד וביצע באודישן את השיר "כאב של לוחמים", שכתב והלחין בעצמו על חוויותיו בצבא ההגנה לישראל. הרבה דמעות ודרמות מעושות הצמיח הריאליטי המוזיקלי הזה במהלך שנות קיומו, אבל נדמה כי ההתרגשות סביב הלוחם הרגיש הייתה אמיתית לגמרי. עמדי סיים את הקדנציה שלו בתוכנית במקום השני, ו"כאב של לוחמים" הפך לסינגל הבכורה שלו וסוג של המנון עבור לובשי מדים. עמדי, שלא ניסה להסתיר את הסיוטים בלילה, הפך לקול אותנטי של דור, ומי שראה אותו זועק את הכאב שלו על הבמה בקיסריה, הבין מיד איך נוצרות אגדות | תהל בלומנפלד
היו כבר סדרות מצליחות בטלוויזיה הישראלית, כולל כמה שנמכרו לשידור בחו"ל - אבל "פאודה" זה משהו אחר. מאז שודרה לראשונה בתחילת 2015, יצירת האקשן מבוססת הסכסוך, של השחקן ליאור רז והעיתונאי אבי יששכרוף, לא רק הפכה לסנסציה בקנה מידה עולמי, אלא גם נהייתה שם נרדף להצלחה טלוויזיונית ישראלית - ומקור ההשוואה הבלתי אפשרי בחיפוש המתמיד אחר ה"פאודה" הבאה. אבל ביולי 2014, במהלך צילומיה של העונה הראשונה, איש עדיין לא ידע לחזות זאת: הדיווח הקצר הזה מטעם דסק הרכילות של מדור "בועות" האלמותי עסק דווקא בצילומי סצנה "בין הסדינים" בהשתתפות רז, נטע גרטי וצחי הלוי (ספוילר: לא שלושתם ביחד), ובדיעבד ניתן לומר במידה לא מועטה של ביטחון שלא אלו הן הסצנות שהעניקו ל"פאודה" את מעמדה | אסף מונד
תהייה חצי פמיניסטית: למה מכתבה מפרגנת ומוצדקת לחלוטין שנעשתה על שתי הכוכבות בנות ה־20 פלוס ששיגעו את הוליווד באותה תקופה - וינונה ריידר (עדיין איתנו ב"דברים מוזרים", בערך) וג'ולייט לואיס (גם זה לא) - היחיד שנותר עם קריירה ענפה ומעמד של אייקון הוא החבר בשעתו של ג'ולייט לואיס, ברנש בשם בראד, עליו אומרת האקסית בקרוב "הייתי רוצה ללמוד לעשות פאי, כי בראד אוהב את זה". בכל זאת, בחור ממיזורי. לזכות בראד, הוא בעצמו יפרוץ זמן קצר לאחר הכתבה ב"תלמה ולואיז" וב"קליפורניה" (לצד לואיס) לגמרי בזכות עצמו, ובכל זאת אפשר להרגיש צביטה קטנה בלב ששתי הגברות פה כבר מזמן לא זוכות לאותו מעמד | בנימין טוביאס
מי שמע על מארק צוקרברג? בחורצ'יק "בן 23 בלבד" שיצר "אתר שמאפשר היכרויות בין גולשים ובניית עמודים אישיים" בשם שאפילו אין טעם לכתוב אותו בעברית, ולכן הידיעה מספטמבר 2007 מסתפקת ב–Facebook ומציינת שהרשת כוללת כבר 42 מיליון משתמשים פעילים! זו גם הסיבה שמיקרוסופט "מבקשת לשים יד" על הרשת ואפילו שוקלת להשקיע בין 300 ל־500 מיליון דולר בתמורה לחמישה אחוז. בסוף, כידוע, צוקרברג ידע טוב יותר מה הוא עשוי להיות שווה. למעשה, זה הלך לו טוב כל כך, שהוא פרש לגמלאות במטאוורס, ומאז, ככל הידוע, הוא מסתובב שם איפשהו | רענן שקד
תקינות פוליטית לא הייתה הצד החזק שלנו לפני 52 שנה, כשדווח בקצרה שצעירה בשם מרגלית צנעני תשחק לצד "כושים אמריקאים" בגרסה המקומית של המחזמר המצליח "שיער". מעטים הכירו את הצעירה הכמעט אלמונית, שקרעה מדי ערב את הגרון ואת הבמה לצד צביקה פיק המנוח, גם הוא כוכב עולה בתחילת דרכו. אבל מאז מרגלית ניערה את אבק הדרכים מתלתליה, פרשה כנפיים, הפכה למרגול, וכיום אין בית בישראל שלא מכיר את השירים ואת סגנון הדיבור הייחודי והלא מתנצל שלה. ועם כל הכבוד להופעה בטקס יום העצמאות ה־73 של ישראל, כנראה שהרגע שמסמן יותר מכל את כניסתה של מרגול לפנתיאון הישראלי היה כשזכתה לדמות ב"ארץ נהדרת" | נעמה בר־לב
ישראלים בגיל מסוים מאוד נושאים איתם עמוק בלב את אולימפיאדת מונטריאול 1976. היה משהו מרגש בהתעוררות קולקטיבית באמצע הלילה, בהיצמדות לערוץ האחד שהיה, ובצפייה בנס שנקרא אז נדיה קומאנצ׳י, עד שהתברר שהיא בעצם קומאנץ׳. מתעמלת רומניה במשקל רבע עוף בלי תבלינים היתה הראשונה להשיג את הציון 10 באולימפיאדות, והזיזה את רף קצה גבול יכולתו של גוף האדם - לפחות כשהגוף הזה כמעט לא אוכל ונמצא במשטר אימונים פאשיסטי. נדיה קומאנץ׳ באמת הייתה יצירה נדירה והיא נותרה מיתוס גם כמעט 50 שנה אחרי | ציפי שמילוביץ
אייל קיציס עשה לא מעט דברים לפני "ארץ נהדרת", אבל גם אם תנסו להיזכר ממש חזק, לא בטוח שתזכרו אותם. ככה זה כשאתה הכוכב המזוהה ביותר עם תוכנית הטלוויזיה כנראה היציבה והאהובה ביותר בטלוויזיה הישראלית במאה ה־21. קיציס נכנס לנעלי המנחה ב־2003, בתחילה לצד דור המייסדים, טל פרידמן, אורנה בנאי, עלמה זק, אלי פיניש, מריאנו אידלמן ואחרים, ובהמשך לצד שלל כוכבים אחרים. טאלנטים באו והלכו, פוליטיקאים וחיקוייהם ירדו מגדולתם, ורק הוא נשאר שם, אי של יציבות שאפשר להשוות אולי רק לחיים יבין בזמנו | תהל בלומנפלד
אי אפשר לומר שלהיסטוריה אין חוש הומור. הנה, הילארי קלינטון טוענת ב-1992 כי לנשיא המכהן ג׳ורג׳ בוש האב, יריבו של בעלה ביל במירוץ לנשיאות, היה רומן מהצד. כמה שנים אחר כך היא שלחה את ביל הבוגד לישון על הספה בבית הלבן. בדיעבד לא מפתיע שזו היתה תחילת הקריירה שהפכה את הילארי לדמות היסטורית נדירה - אשה חזקה, חכמה, נערצת ושנואה באותה רמת אינטנסיביות. עם השנים, אגב, הפכו הקלינטונים לחברים טובים של משפחת בוש, וכולם מבלים מדי פעם בבית הזכוכית ממנו זרקו פעם אבנים | ציפי שמילוביץ
טום קרוז בן ה־60 כבר נתלה מצוק, ממטוס, מהבניין הגבוה בעולם ומעוד מטוס בטריילר של "משימה בלתי אפשרית" הבא (היי טום, אנחנו רק נגיד את זה, אם אתה לא נתלה מחללית שדוהרת באלף קמ"ש לכיוון השמש בסרט הבא - אתה חתיכת פחדן), אבל מקורות הקריירה שלו היו צנועים יותר, למעשה מילולית "בתחתית הרשימה". ידיעה קצרה מינואר 84' מפרטת מי הכוכבים המבוקשים בהוליווד, עושה כבוד בצדק במקום הראשון לאיסטווד שעדיין נהנה ממעמד "הארי המזוהם" (בעצם גם היום), ובמקום השני ל"שחקן הכושי" אדי מרפי (זה לא היה עובר היום). בפסקה האחרונה מוזכר "טום קרוז, במקום העשירי. טום קרוז הוא אורח חדש בחבורת האלילים של הוליווד", וזה קרה בדיוק אחרי ההופעה שהפכה אותו לכוכב ב"שעשועים מסוכנים" ורגע לפני אהבה בשחקים. ועל זה נאמר "אנדרסטייטמנט" | בנימין טוביאס
כמו ההתעלמות מההתחממות הגלובלית, כמו עצימת העין מהזוועות של תעשיית הבשר, כמו עישון סיגריות ואכילת מרגרינה - כך גם מול תופעת הקרוקס, נכדינו לא יבינו כיצד הנחנו לזה לקרות. הרי המידע כולו היה גלוי לעינינו, במלוא צבעוניותו המוגזמת ופלסטיקיותו המיוזעת. כבר ב־2006, בתחילתה של האופנה המוזרה הזו, היינו יכולים לעצור זאת. היינו יכולים לבייש בפומבי את צרכניה, היינו יכולים לדרוש את הוצאתה מחוץ לחוק, היינו יכולים לפנות למשטרת האופנה. אך בהתלבטות בין טעם לנוחות, בחרנו בחרפה ומצאנו את עצמנו בצד הלא נכון של ההיסטוריה. נכדינו יתביישו בנו | אסף מונד
אח, ריהאנה, ריהאנה. מה היינו עושים בלעדייך, או בלי ג'יי־זי שגילה אותך ופרש עלייך את חסותו מבלי להתחתן איתך. קשה להאמין, אבל האישה שכבשה כל כך הרבה פסגות - היא רק בת 34. ריהאנה, או רירי כמו שהמקורבים וכל העולם קוראים לה, שברה כל כך הרבה שיאים, כבשה כל כך הרבה מצעדים וזכתה בכל כך הרבה פרסים, שנותר רק לתהות לאן היא עוד תגיע. בשנה שעברה היא אפילו הוכתרה על ידי הפורבס כמוזיקאית העשירה בעולם, הודות להון אישי של 1.7 (!) מילארד דולר | תהל בלומנפלד
גורלו של הקולנוע המיתולוגי בכיכר דיזנגוף לא נראה מי יודע מה בימים אלה - היו כבר דיווחים על ניסיונות למוכרו ולשנות את ייעודו, ובמילים אחרות לסגור אותו לטובת עוד בניין מגורים יקרני - אבל ב־1982 הרעישה הבשורה את תל־אביב. לראשונה, על יסודות קולנוע "חן", אולם בודד ומשובח בתל־אביב, הוקם בעיר ללא הפסקה ה"מולטיפלקס" הראשון, כמו באמריקה, עם חמישה אולמות (!) שבהם ניתן יהיה להקרין חמישה סרטים במקביל. לזה קוראים קונספט! הידיעה מדברת גם על "הקרנת סרטים בשיטת המראות- פריסקופ" (לא בטוחים מה זה) ו"מכונות הקרנה אוטומטיות, ללא מגע יד אדם" (זה דווקא כן, והפך את החיים של כולנו להרבה פחות "סינמה פרדיסו"). אגב, אחד הסרטים שהוצג בהצלחה רבה בשנה הראשונה של "רב חן"? אי־טי, שלא מזמן חזר שוב לקולנוע | בנימין טוביאס
מי שהיה בהופעה של עידן רייכל יתקשה לדמיין את הפרפורמר המצטיין הזה - עם אישיות מהפנטת שמשלבת קסם אישי, ביישנות וכישרון אדיר - כנגן בהרכב של אמן אחר. אבל זה מה שעידן רייכל היה לפני שהוא נהיה עידן רייכל. בתחילת שנות האלפיים החל רייכל את פעילותו המוזיקלית כנגן פסנתר לאמנים כמו ריקי גל, ערן צור, איגי וקסמן וגם עברי לידר, שאותו ליווה עוד נגן שלימים פרץ לקדמת הבמה, אחד עילי בוטנר. כשחיפש להתפתח, כינס בבית הוריו זמרים בני העדה האתיופית, וכך בא לעולם הפרויקט של עידן רייכל, שהפך מיד לתופעה והזניק את יוצרו מעמדת נגן קלידים למעמד ששמור רק למעטים במוזיקה העברית | תהל בלומנפלד
טפטפות, עגבניות שרי, אפיליידי, ICQ, דניאלה פיק; כולן המצאות ישראליות שהפכו לאגדה, אבל אף אחד לא מזכיר את ההמצאה הגדולה, או הבינונית, מכולן: שואב האבק הרובוטי. כן, על שמנו בבקשה. לחברה הישראלית קראו "פרנדלי רובוטיקס", שייסד היזם וטייס הקרב במיל' אודי פלס, והיא המציאה את מכסחת הדשא הרובוטית - שעובדת על אותו עיקרון - ותיכננה לפלוש לשוק שואבי האבק הביתיים ולהביא לכל בית את בשורת המכשיר העגול הטיפש שהוא חכם מספיק כדי לפנות הצידה לפני שייתקע בקיר. אבל החברה כשלה ניהולית וכספית, נמכרה ל"הובר" והשאר היסטוריה בלעדיה. בשנת 2000 השמיים עדיין נראו הגבול. כמה שניות אחר כך הם נשאבו | רענן שקד
יש כל כך הרבה דברים שאפשר היה לכתוב על אנשים בעיתון בשנת 1968 והיום לא יעלו על הדעת. למשל, לתאר שחקנית כ"שמנמונת". או להתקשות להאמין שהיא "ווז־ווזית". אבל את הדברים האלה, לצד אי אילו מחמאות, כתבו על ציפי שביט בכתבה הראשונה עליה. שנה לאחר מכן היא כבר שיחקה תפקיד אורח ב"תעלת בלאומילך" הבלתי נשכח של אפרים קישון, ומאז ועד היום כמעט אף אחד לא התייחס למשקלה או למוצאה, אלא בעיקר לעובדה שהאישה הזאת פשוט מצחיקה אותנו. כבר שנים. ונאחל שלא יימאס לה מאיתנו אף פעם | תהל בלומנפלד
כל מי שהוא הורה לילדים מכיר, כנראה, את יובל המבולבל, ובסבירות גבוהה גם פקד מופע או שניים של אימפריית הבידור לגיל הרך. למעשה, לא מעט פעוטות, כנראה, צעקו את ההברה "בל" עוד לפני שאמרו אמא או אבא, כשהכוכב שר את המילים האלמותיות: "שלום לכם ילדים וילדות, אני יובל המבול־בל". קשה להאמין, אבל לפני המילניום אנשים גידלו פה ילדים ללא נוכחות של המבולבל, שבתעודת הזהות רשום כיובל שם־טוב. הדמות פרצה לעולם בתחילת שנות האלפיים, ב־DVD לילדים - מוצר שהיום נראה כמו היסטוריה רחוקה - ומכאן אי־אפשר היה לעצור את המותג המצליח: המבולבל זכה לסדרת טלוויזיה בכיכובו ולמקום של כבוד בפסטיגלים, והפך לחלק בלתי נפרד מתעשיית הבידור לילדים בארץ | תהל בלומנפלד
לא שמעתם עליו כי השנה היא 91' - הוא "הבעלים וגם הטבח של מסעדת אוקיינוס בירושלים. בחור מוכשר", ותאמינו לישראל אהרוני, שאוכל אצלו "דגים שהוא מטפל בהם בעדינות, מתבל אותם ברגישות... ואחר כך מעביר אותם אל מחבת שבה בוערים עשבי תבלין", וסלט פלפלים "שמתחתיהם הוא מבעיר צרור של עשבי תבלין טריים", וכמובן "לחם מענג טרי, חם, ריחני ומתובל ברוזמרין". העגבניה עדיין לא נתנה את הכניסה שלה, גם לא הפיתה, אבל כל סימני ההיכר והאזהרה האחרים כבר כאן: חומרי גלם טריים במינימום טיפול, פשטות לכאורה, וכמובן, "איכר ערבי ליד ירושלים", שממנו אייל קונה קישואים קטנטנים ועוד יהפוך, יום אחד, לפריט נרטיבי שלם בתפריט מקושקש על דף נייר. אהרוני מיטיב לזהות את האופן שבו שני מוליד את המטבח הישראלי כנגזרת של הים תיכוני, אבל תכף תבוא הטלוויזיה ותהפוך את שניהם לנגזרת שלה | רענן שקד
אחת המחמאות הגדולות שזמר יכול לבקש לו, הוא להיות מוזכר באותה נשימה עם בוב דילן, שגם מעוניין להקליט שיר שלו. לבועז שרעבי זה קרה, כשדילן התעניין בשירו האלמותי "פמלה" בעת ביקורו בארץ בתחילת שנות השבעים. שרעבי, מצידו, המריא והפך לכוכב גם מבלי שההקלטה הזו קרתה. הוא חתום על קלאסיקות בלתי נשכחות כמו "הלוואי", "מי ידע שכך יהיה", "אצלי הכל בסדר", "לתת", ועוד ועוד, ובגיל 75 עדיין הוא אחד הזמרים הישראלים האהובים ביותר. גם בלי עזרה מדילן | תהל בלומנפלד
המילים "בפעם הראשונה בישראל" יכולות להיכתב על הרבה דברים בהקשר של תיסלם, אחת מלהקות הרוק הישראלי המצליחות בכל הזמנים. כבר ההתחלה שלהם הייתה חתרנית: את הלהיט "תנו לי רוקנרול" הם הקליטו באולפני גלי צה"ל ללא ידיעת מפקדי התחנה, ובגיל 22 הפיקו אלבום שלא היה מבייש את ותיקי האמנים במקצוע. בימי הזוהר של הדיסקו והפופ, הם הביאו משב רוח רענן של גלאם רוק תיאטרלי עם כריות כתפיים, איפור כבד וכמובן הברז הבלתי נשכח. יותר מארבעה עשורים אחר כך, אפשר כבר להגיד שהשירים של תיסלם עברו את מבחן הזמן, וכך גם החברות של דני, יזהר, יאיר, יושי, צוף וסמי, שעדיין מופיעים יחד מדי פעם לשמחת המעריצים | נעמה בר־לב