טוקיו 2020, שהתקיימה באיחור של שנה בחסות הקורונה, הייתה האולימפיאדה הטובה בתולדות הספורט הישראלי.
מעבר לאושר ולדמעות בעיניים בכל פעם ש"התקווה" הושמע על הפודיום, ההישגים האחרונים פתחו גם דלת מוזהבת להתרפקות בלתי נמנעת על הרגעים הגדולים בספורט הישראלי – שהצליחו לעצור לא פעם את התנועה ברחובות בישראל או את הנשימה של כמעט מדינה שלמה, בעיקר בימים שבהם היינו באמת קטנטנים, חדשים יחסית ובוא נודה, גם לא ממש מוערכים.
ברור שקשה מאוד להכריע בכלים אובייקטיביים טהורים מה שווה יותר - המדליות של לינוי אשרם וארטיום דולגופיאט או ההשתתפות של ישראל במונדיאל במקסיקו 1970, היחיד שלנו עד היום. זה לא אומר שלא כיף לצאת לדיון כזה ולחזור להישגי הפלא, שגלשו לחלוטין מעולם הספורט ונחרתו לנצח בזיכרון הלאומי.
את הדירוג ביקשנו להרכיב בהשתתפות עיתונאי ופרשני הספורט של "ידיעות אחרונות" לדורותיהם - חלקם כיסו בזמן אמת את אותם רגעים - יחד עם אנשי מקצוע, שדרים ופרשנים נוספים. הקריטריונים היו עוצמת ההישג באותה שנה, משמעותו, נדירותו, עד כמה הוא תרם להתפתחות הספורט הישראלי, עד כמה הוא זכור עד היום ועד כמה הוא היווה השראה. אז תתרווחו בבקשה לאחור, כי הנסיעה שלנו מתחילה באולימפיאדת הלסינקי 1952 – וחוזרת עד לקיץ 2020 בטוקיו.
רז שכניק
עבודה קשה סביב השעון. מקצוענות נדירה. חוסן נפשי. וכמובן: כישרון יוצא דופן. אלה המרכיבים שכל אלוף צריך כדי להגיע לפסגה. ללינוי אשרם וארטיום דולגופיאט, שניצבו בשורה אחת עם המתעמלים הבכירים בעולם ערב המשחקים האולימפיים בטוקיו, נדמה שיש קצת יותר מכל זה.
ועדיין, אחרי דחייה בשנה של המשחקים בגלל הקורונה, מיעוט תחרויות שגם בהן לא תמיד הלך, ולאור העובדה שמדובר בהופעת בכורה של שניהם במעמד הזה – היה קשה לחזות איך המסע בן חמש השנים שלהם יסתיים.
אבל האנשים שהיו קרובים אליהם ידעו להרגיע ולומר שברגע האמת יהיה בסדר – גם כשלא הלך. ואכן, כשהרגע הזה הגיע בקיץ הם התפוצצו על המשטח באולם אריאקה בטוקיו – והביאו בתוך זמן קצר את שני ההישגים הגדולים ביותר בתולדות הספורט הישראלי. מדינה שלמה קפצה עד השמיים כשהתברר שיש זהב, ובכתה איתם ב"התקווה" שהושמע אחר כך.
דולגופיאט אותת על הכוונות שלו כבר ביום פתיחת המשחקים, כשהשיג במוקדמות תרגיל הקרקע את הציון הגבוה ביותר. שבוע אחרי הוא כבר עשה היסטוריה, לאחר שהתעופף לגבהים וביצע סלטות וברגים שלא היו מביישים את ספיידרמן. דולגופיאט הפך לאלוף האולימפי הישראלי השני לאחר גל פרידמן, באחד המקצועות היוקרתיים ביותר שיש באולימפיאדה.
אשרם עשתה דבר גדול לא פחות. היא הדהימה את הרוסיות שליטות הענף, התאומות אברינה, עם גמר מהסרטים שעזר לה לתפוס את המקום הגבוה ביותר על הפודיום.
דולגופיאט ואשרם הם כבר כוכבי־על בישראל. קל להתבלבל במעמד הזה, אבל עושה רושם שהצניעות והסבלנות של שניהם עדיין איתם, בוודאי בכל מה שקשור לבקשות סלפי ברחוב. בקרוב הם יחזרו לאימונים אינטנסיביים. אחרי הכל, זה החומר שממנו עשויים אלופים.
אורן אהרוני
בערב שלפני השיוט האחרון בתחרות הגלישה של המשחקים האולימפיים באתונה 2004, גל פרידמן עוד ישב עם משקפי שמש רכובים על ראשו ודופק אפס, ואירח את אנשי התקשורת לשיחות ארוכות בכפר האולימפי של אנשי השייט.
בזמן שפרידמן ניסה לעשות היסטוריה, אנשי התקשורת ישבו רחוק מהדרמה בים התיכון. רק כשהגולשים החלו להתקרב לאזור החוף אפשר היה להבין את גודל האירוע, לחוש את ההתרגשות, להבין שישראל בדרך להיכנס לרשימת המדינות שיש להן אלוף אולימפי – ולנסות לעכל.
פרידמן, שזכה במדליית ארד במשחקים באטלנטה 1996, הוא אחד הווינרים הגדולים ביותר בספורט הישראלי. עוד לפני שעלה לשיוט האחרון כבר היה ברור שהוא זוכה במדליה אולימפית נוספת: השאלה הייתה רק באיזה צבע היא תהיה. הוא נכנס לאותו שיוט כשהוא במקום השני, בידיעה שהוא צריך להיות בשיאו כדי להשתלט על המקום הראשון. נדרש ממנו לסיים בפער של שלושה גולשים מהברזילאי ריקרדו סנטוס ולעבור את ניקוס קקלמנאקיס, שנחשב לאחד הספורטאים הגדולים ביותר של יוון המארחת.
ומהרגע הראשון פרידמן הציג מופע של ווינריות, קוליות וטקטיקה. הוא סיים את השיוט האחרון במקום השני, בזמן שהברזילאי הגיע רק למקום ה־17.
זו הייתה זכייה שהוציאה את המדינה והמשלחת משלוותן. בערך כל ישראלי שהיה ביוון הגיע לטקס הזכייה, שמע בפעם הראשונה את "התקווה" במשחקים האולימפיים וראה את פרידמן, כמו אל יווני אמיתי, עומד על ראש הפודיום – ומקבל חיבוק משרת הספורט דאז לימור לבנת.
נדב צנציפר
ליעל ארד ואורן סמדג'ה זכות ראשונים בספורט הישראלי: הם הביאו לנו את המדליות האולימפיות הראשונות. 44 שנים חיכתה ישראל למדליות האלה ובקיץ של 1992, בברצלונה, זה קרה.
ראשונה הייתה זו יעל. ארבע שנים קודם לכן, בסיאול 1988, עדיין היה ג'ודו הנשים ספורט ראווה בלבד. בברצלונה הג'ודאיות כבר התחרו על מדליות. היא פתחה עם ניצחונות על יריבות מספרד וצ'כוסלובקיה ועלתה לחצי הגמר. מולה התייצבה אלופת העולם, הגרמנייה פראוקה אייקוף, המועמדת העיקרית לזהב. יעל ידעה שניצחון יבטיח לה מדליה ועשתה את זה בשיניים, בקרב קשה ומרתק.
גם הגמר, מול יריבה מוכרת, הצרפתייה קתרין פלורי, היה צמוד ושקול. כל כך שקול, עד שאף אחת מהן לא הצליחה לצבור נקודות וההחלטה עברה לצוות השיפוט. אחד משני שופטי הצד בחר ביעל, השני בחר בפלורי, וההכרעה של השופטת המרכזית קבעה: ניצחון לפלורי.
"קשה מאוד לעכל הפסד בהכרעת שופטים", אמרה ארד אחר כך. "רציתי לשמוע את התקווה. עמדתי על הפודיום ובכיתי". אבל למרות הדמעות, היא כבר ידעה שהכניסה שלה לפנתיאון של הספורט הישראלי הובטחה.
יום לאחר מכן, חגיגת הג'ודו בכחול לבן הושלמה עם אורן סמדג'ה בן ה־22, שסיפק תחרות מזהירה משלו. מתוך שישה קרבות הוא ניצח בחמישה עם איפונים נהדרים בפרקי זמן קצרים. בקרב על הארד מול סטפן דוט הגרמני, אלוף העולם ב־1991, אורן הניף אותו באיפון 45 שניות מתחילת הקרב – והשיג לעצמו מקום על הפודיום.
איתן עמית
כמעט בכל מדינה, מקסיקו 70' הוא עוד אחד מ־21 מונדיאלים. לא בישראל: אצלנו מקסיקו 70' הוא אייקון של נוסטלגיה, מגדלור של געגועים, מוקד של תשוקה יוקדת לשיבה. קונצנזוס.
מבחינה מקצועית, ממקסיקו 70' אני לוקח את השער הנפלא של מוטל'ה שפיגלר בתיקו 1:1 מול נבחרת שוודיה, שראוי להיכנס להיכל התהילה של הכדורגל הישראלי.
המאמן עמנואל שפר ז"ל קיבל את כל התנאים הנדרשים להכנות: דחיית משחקי ליגה, מחנה אימון באתיופיה ומחנה נוסף בקולורדו – כדי לספק לשחקנים תחושה של הגובה במקסיקו. עמוס בר־חמא ז"ל, מאמן כושר קרבי בצה"ל, הצטרף למשלחת והעביר אימונים מפרכים.
לא ראינו בשידור ישיר את המשחקים, רק שמענו ברדיו. קטעים נרחבים מהמשחק מול שוודיה כן שודרו בלונדון, והפרשנים אמרו כי היה זה משחק עם יותר מדי עבירות של השחקנים. מול איטליה, בצילומים שאחרי, ראינו נבחרת שהפגינה משחק הגנה משובח ומשיגה תוצאת תיקו (0:0).
היחסים בין שפר ושחקניו לאורך המונדיאל, צריך לדעת, היו לא טובים. אחרי ההפסד לאורוגוואי (2:0) ביקר בחריפות המאמן את שפיגלר ושפיגל: "מעולם לא ראיתי אותם כל כך חלשים. ואם הם משחקים כך, מה אני יכול לומר על האחרים?" לעיתונאים שליוו את הנבחרת אמר: "השחקנים שיקרו אותי באימונים, הם לא שומרים אישית". שפיגל, שפיגלר ושייע פייגנבוים ענו: "מדוע לקחת אותנו למקסיקו? אתה יודע כבר שנתיים שאנחנו לא יודעים לשמור אישית".
איתן עמית
הניצחון הגדול על צסק"א קיבל פרק נפרד במשאל שלנו ובצדק, מאחר שהיה אז מעין נס ספורטיבי בפני עצמו. אבל עם כל הכבוד לאמונה ולעובדה שצסק"א אכלה אותה, כמעט אף אחד לא ציפה ממכבי ת"א לנצח בגמר את מובילג'ירג'י וארזה האימתנית. גם האיטלקים היו משוכנעים ערב המשחק שזה יהיה שלהם, אולי אפילו בקלילות.
היו לוארזה סיבות טובות מאוד להרגיש בנוח, כמו למשל העובדה שהיא הייתה משתתפת כמעט קבועה בגמרים לאורך שנות ה־70, עם סנדרו גמבה כמאמן ועם שחקנים באיכות פרימיום כמו דינו מנגין האגדי, בוב מורס הקלע האדיר, רנדי מייסטר, איבן ביסון ואלדו אוסולה. גם בבית הגמר עצמו וארזה השלימה שני ניצחונות על מכבי, אחד מהם ביד אליהו, כך שמאזן הכוחות היה ברור.
אבל כשהעשן התפזר, התברר שהיכל פיוניר בבלגרד מפוצץ באוהדי מכבי ת"א, למרות שלא היו יחסים דיפלומטיים בין ישראל ליוגוסלביה. שלושה מטוסי ג'מבו של אל־על קיבלו אישור נחיתה מיוחד מהשלטונות היוגוסלביים, מה שהעניק למכבי תחושה של בית. הבעיה הייתה עם הקפטן, טל ברודי, שנאלץ לצאת לביקור אצל אביו החולה בארה"ב והיה ספק אם יגיע. מדינה שלמה, כמעט, עצרה את נשימתה.
בסופו של דבר ברודי הגיע, ורלף קליין הסביר לשחקנים שזה ייתכן, זה אפשרי, ושמאחורי מכבי עומדת מדינה, מה שלא קורה במקביל באיטליה. קליין ניהל את המשחק בצורה מושלמת, תוך חלוקת כוחות מדויקת, שמירות כפולות על מורס וזיהוי נכון של ג'ים בוטרייט כאיש הלוהט של הערב. המשחק כמעט ברח למכבי בשניות האחרונות, אבל האיטלקים איבדו את הראש. 77:78 הפכה לתוצאה מיתולוגית. גביע אירופה הגיע לת"א בפעם הראשונה, וכיכר מלכי ישראל התמלאה בפעם השנייה.
רפאל נאה
את הסיפור של אסתר רוט צריך לספר בשלושה חלקים. הראשון: אסתר שחמורוב, ילדה בת 16 מקריית שלום, מגיעה להתאמן אצל עמיצור שפירא ז"ל, מגדולי המאמנים בזמנו. היא נחשבת לכישרון הכי מבטיח בארץ, מסוג שגדל פעם בדור.
שנתיים אחר כך, באולימפיאדת מינכן 1972 הידועה לשמצה, האצנית כבר הוכיחה שהיא הרבה יותר מזה, כשהחמיצה בארבע אלפיות השנייה את גמר ריצת 100 מטר לנשים. תחשבו על זה רגע: גמר ריצת 100 מטר לנשים! וזו הייתה רק ריצת החימום במקצוע המשני, לקראת הייעוד ב־100 מטר משוכות.
בבוקר שבו עמדה להשתתף בריצת המשוכות אירע הרצח הנורא. עמיצור שפירא היה בין הנרצחים. אסתר חזרה הביתה. אחרי הטראומה היא קמה מהקרשים ובנתה חיים חדשים. הכירה את פטר רוט, שלימים היה מאמנה, בעלה ואב ילדיה.
עכשיו מגיע החלק האחרון: באולימפיאדת מונטריאול 1976, מבחנה הראשון אחרי האסון, אסתר הגיעה לגמר ב־100 משוכות וסיימה במקום השישי עם 13.04 שניות. "הנקמה", קבעו עיתוני המערב. לימים התברר שהרצות המזרח־גרמניות היו מסוממות, כמו יתר רצות מזרח אירופה. אסתר הגיעה ראשונה מבין רצות העולם המערבי.
אסתר כבר לא הייתה אצנית של פעם בדור, אלא הכישרון הגדול ביותר שצמח באתלטיקה הישראלית. שיאה מלפני כמעט 50 שנה, 12.93 שניות, שווה עד היום מאבק על עלייה לרבע גמר אולימפי.
אבינעם פורת
פרק מפואר בהיסטוריה של קבוצת הכדורסל של מכב תל־אביב נרשם בעיירה הבלגית הקטנה וירטון. מכבי התמודדה מול צסק"א מוסקבה הגדולה והשיגה ניצחון היסטורי, 79:91.
השמחה הייתה כפולה משום שהניצחון במסגרת גביע אירופה לאלופות הושג ביום הולדתו של הכוכב מיקי ברקוביץ', שהפך לתאריך היסטורי: 17 בפברואר 1977. זה היה גם ניצחונו של המאמן המנוח רלף קליין על השוער היהודי אלכסנדר גומלסקי, מאמנה של צסק"א. רלף החדיר בשחקניו את האמונה שאפשר לעשות את הבלתי אפשרי: "המשחק הזה יהיה זיכרון לילדים ולנכדים שלכם". וכך היה.
באותו זמן סירבה צסק"א לשחק בישראל בשל ניתוק היחסים עם ברית־המועצות, אבל היא חויבה להתמודד מול מכבי במגרש ניטרלי. כאלף מאוהדי מכבי תל־אביב עודדו את השחקנים באולם ישן ומוזנח, שתכולתו הייתה בכלל 600 מקומות.
צסק"א אכלה אותה: האוהדים הישראלים קיבלו את שחקני היריבה בכרזות "שלח את עמי", השחקנים על המגרש סיפקו הצגה ובשלב מסוים עלו ליתרון של 20 נקודות הפרש. זכורה כמובן אמירתו האלמותית של טל ברודי: "אנחנו במפה ונשארים במפה, לא רק בספורט, בהכל".
במהלך שידור המשחק בערוץ הראשון רחובות הארץ היו ריקים. כולם צפו במשחק ובסיומו יצאו רבים לחגוג. החגיגות נמשכו למעשה עוד יומיים, גם בלונדון, לשם המריאה הקבוצה אחרי המשחק לכיף ומנוחה. המברכים הרבים מהארץ גרמו לשיתוק המרכזייה במלון צ'רצ'יל, שם התאכסנה הקבוצה.
רפאל נאה
צריך לקרוא את זה שוב: לא מעצמת ספורט כמו יוגוסלביה, לא ספרד או איטליה האדירות. דווקא נבחרת ישראל נגעה במקום הראשון באליפות אירופה בכדורסל שהתקיימה בטורינו. היא לא החזיקה מעמד רק מול ברית־המועצות, שהייתה אז אימפריה בפני עצמה. אגדה שהייתה באמת.
ישראל של המאמן רלף קליין הכינה את עצמה בשלב הראשון להתחרות על מקומות 7 עד 12. היא התייצבה למשחק מול יוגוסלביה אחרי ניצחון על פולין והפסד לצרפת. המשחק נגד יוגוסלביה, אלופת העולם ואלופת אירופה דאז, סומן כהפסד ודאי. עוזר המאמן בוב גונן אפילו נשלח לצפות במשחק אחר. אני זכיתי להיות במשחק הזה. הסתכלנו על החימום של היוגוסלבים, ואלה שמות: דליפאגיץ', סלבניץ', קיצנוביץ', דליבשיץ', וילפאן, ירקוב. כמעט כל שם, אגדה.
קליין האמין, כמו בבלגרד, כמו בווירטון שנתיים לפני, עם מכבי ת"א. השחקנים נתנו את הצגת חייהם. בועז ינאי קלע 18 נקודות, מיקי ברקוביץ' 17, סטיב קפלן 12 ופיני חוזז 9. בנבחרת שיחקו גם אריק מנקין, בארי לייבוביץ', לו סילבר, מוטי ארואסטי, אביגדור מוסקוביץ' ושוקי שוורץ.
ישראל הדהימה את יוגוסלביה, 76:77, והאמינה שמכאן אפשר לנצח כל נבחרת. זה נגמר בטורניר הרואי, שכלל ניצחונות על ספרד וצ'כוסלובקיה. ראש המשלחת יצחק פוקס החליט על דעת עצמו להעניק 200 דולר לכל אחד מהשחקנים, מבלי שקיבל אישור לכך, וזו הייתה הבעיה היחידה בנבחרת במהלך אותה אליפות אירופה. בגמר, מול ישראל, טיילו הסובייטים בראשות טקצ'נקו הענק, במה שאולי רק העצים הישג בלתי נשכח.
רפאל נאה
עד 2009 היינו תמיד ליד. מיקי ברקוביץ', דורון ג'מצ'י, נדב הנפלד ודורון שפר, למשל, הסתובבו ליד הדלתות של יקום ה־NBA. עודד קטש אפילו היה עם רגל וחצי בפנים וכשהוא לא הגיע בסופו של דבר היה נראה שהליגה הטובה בעולם הפכה למחסום בלתי מפוצח עבור הישראלים.
אבל בדראפט של 2009 נבחר עומרי כספי במקום ה־23 ובגיל 21 גם הפך לישראלי הראשון שהחל לשחק ב־NBA, כשהוא מממש את ההבטחה שנתן להוריו בטיול בר־מצווה מחוץ למדיסון סקוור גרדן בניו־יורק, "יום אחד אשחק בתוך האולם". הבית הראשון שלו היה סקרמנטו קינגס, ומומחים שונים העריכו שכספי לא ממש ישרוד בליגה הקשה ויעדיף את הכסף הגדול ממכבי ת"א או אירופה, אחרי שסימן וי יוקרתי.
כספי לעג לתחזיות האלה והמשיך לעשור ב־NBA, בערך כפול מהממוצע לשחקנים בליגה. הוא לא נתן לסדרה מטרידה של פציעות לשבור לו את החלום ובכל פעם הצליח להתאים עצמו מחדש, כשהוא מראה יכולת הישרדות מפוארת ומוסר עבודה גבוה מאוד שמתודלק בנחישות בלתי נגמרת, מה שאיפשר לו ללטש את תמהיל הכישרונות הבסיסיים שלו. כל זה לווה באישיות נעימה שסייעה לו בחדרי ההלבשה הקשוחים ומפוצצי האגו. כבונוס יש לכספי גם טבעת אליפות, עם גולדן סטייט ווריורס, ממנה נופה רגע לפני הסדרות. מהספורטאים הגדולים ביותר בתולדות ישראל.
רז שכניק
שלוש שנים לפני שהחזירה את החיוך לספורט האולימפי הישראלי, כשזכתה במדליית הארד בריו 2016, התייצבה ירדן ג'רבי למבחן קשה – ויצאה ממנו כשהיא אלופת העולם הראשונה אי־פעם של ישראל בג'ודו.
ג'רבי, שהתחרתה בקטגוריית משקל עד 63 ק"ג, הגיעה לאליפות כמדורגת הבכירה בעולם ולא נבהלה מרף הציפיות הגבוה. להפך, היא באה לטרוף על המזרן והציגה את הקילר אינסטינקט המפורסם שלה, כשניצחה את כל חמש היריבות שלה באיפונים מרשימים.
גם בגמר, מול אלופת אירופה וחברתה הטובה קלריס אגבניינו מצרפת, השיגה ג'רבי איפון בסיוע תרגיל שכונה "חניקת ג'רבי". מאז הוא יצא מהחוקה, אבל מה זה חשוב. היא גם ידעה לשמור על ספורטיביות ולא פתחה בחגיגות עד שווידאה שיריבתה לא בסכנה בריאותית. רק אז היא קפצה משמחה ורצה לחבק חזק את מאמנה שני הרשקו. משם פתחו השניים יחד את הדלת להגשמת החלום האולימפי.
אורן אהרוני
מכבי תל־אביב בכדורסל כבר ידעה את נס בדאלונה, מודל 1967, שהתדפק על הרשימה אבל בסופו של דבר לא נכנס ל־20 הגדולים. נס ז'לגיריס ייצג אותו בכבוד. נחזור איתכם עכשיו ליד אליהו, 8 באפריל 2004.
תזכורת: מכבי חייבת לנצח כדי לעלות לפיינל פור שמתקיים סוף־סוף בביתה שלה. 2.2 שניות לסיום, לכולם ברור שזה נגמר. אפילו שאראס, שיצא בחמש עבירות, כבר בירך את הליטאים על הניצחון.
קובנה עם סאבוניס מובילה 91:94 ומקבלת שתי זריקות מהקו, שאליו ניגש גידריוס גוסטאס, קלע עונשין מזהיר. נקודה אחת שלו - וזה נגמר. למרבה הפלא, גוסטאס מחטיא את שתי הזריקות, ולמכבי עוזר גם טאנוקה בירד, שנכנס לצבע לפני הזריקה, עוצר את השעון וגורם לכדור חוץ.
גור שלף נשלח להציל את העונה. המתח בהיכל בשיאו. הקפטן שולח מסירת קווטרבק לדריק שארפ, שתופס את הכדור וכמעט בלי לראות זורק מעבר לקשת. שוויון והארכה. שמעון מזרחי בשיגעון, היכל שלם בוכה. בהארכה מכבי מנצחת בקלות וממשיכה לתואר האירופי בתל־אביב, אחרי גמר בלתי נשכח מול סקיפר בולוניה.
רז שכניק
אלכס אברבוך לקח את המוט שלו למדליית ארד ישראלית ראשונה בהיסטוריה כבר באליפות העולם בסביליה, 1999, שנת עלייתו לארץ. שלוש שנים לאחר מכן הגיע הישג עצום: זהב באליפות אירופה במינכן עם קפיצה של 5.85 מטרים, כשלצדדיו על הפודיום הכוכבים הגרמנים לארס בורגלינג וטים לובינגר. לא פחות מהתואר המפעים, הייתה שם סמליות מרגשת: "התקווה" הושמע באצטדיון בדיוק באותו יום בו מלאו 30 שנה לאסון מינכן. אברבוך ניצח באותו אצטדיון של אולימפיאדת 1972, במרחק קילומטר בלבד ממקום הטבח בי"א. ארבע שנים לאחר מכן חזר אברבוך עם זהב אירופי שני, מגטבורג - מראשוני הקופצים שעשו זאת פעמיים ברציפות. איזה אתלט.
אבינעם פורת
יניב קטן הדהים את הצופים באולד טראפורד, המגרש הביתי של מנצ'סטר יונייטד. קבוצות ישראליות חולמות להגיע לליגת האלופות כדי לחוש את הרגע הזה, לפגוש קבוצות כאלה, כמו יונייטד. מכבי חיפה הייתה הראשונה שהצליחה, קטן היה הראשון שכבש. היסטוריה.
מכבי חיפה הפסידה באותו משחק, אבל הראתה שהיא שייכת לליגה הזאת, של הגדולות באמת. היא הביסה את אולימפיאקוס וניצחה את יונייטד עצמה, שהגיעה הפעם בהרכב חסר. הירוקים נאלצו לארח את שלושת המשחקים שלהם בניקוסיה בעקבות האינתיפאדה השנייה, עשרות אלפי אוהדים ליוו אותה לשם.
המנון ליגת האלופות הוא דבר מרגש עבור כל אוהד כדורגל. מכבי חיפה הייתה הראשונה שהביאה למסך פרצופי כדורגלנים ישראלים מרוגשים בזמן שאותו המנון מתנגן ברקע.
אורי קופר
זה היה הניצחון הגדול ביותר של נבחרת הכדורגל שלנו אי פעם. 2:3 דרמטי על צרפת, אחת הנבחרות החזקות בעולם – ועוד בפריז.
המשחק נערך במסגרת מוקדמות מונדיאל 1994 בארה"ב, כאשר לישראל בראשות המאמן שלמה שרף לא היה סיכוי להגיע אליו. לצרפתים המשחק הזה קבע - ועוד איך קבע – האם יגיעו לגביע העולם. והם הציבו במשחק חלק קדמי מפחיד: קאנטונה, פאפן וז'ינולה.
רונן חרזי העלה אותנו ליתרון, אבל הצרפתים הפכו ל־1:2. בדקות הסיום כבשו איל ברקוביץ' וראובן עטר, שהביאו את הניצחון הסנסציוני וגרמו לשדר מאיר איינשטיין ז"ל לאבד את קולו עם זעקת "שער! שער! 2:3 לישראל", שמהדהדת לכל אוהד כדורגל באוזניים עד היום.
הכותרת בעיתוננו למחרת הייתה: "ההישג הגדול ביותר של הכדורגל הישראלי מאז ומעולם". אני גם סבור כך, אבל צריך להזכיר שני מתחרים רציניים על התואר הזה: ה־0:5 ברמת־גן על אוסטריה ב־1999, וה־1:2 ב־1960 בבלגרד על יוגוסלוביה.
איתן עמית
אמנם כבר חלפו כמעט שני עשורים, אבל המסע האירופי של הפועל תל־אביב, שהסתיים רק ברבע גמר גביע אופ"א ב־2002, היה אחד המלהיבים של קבוצה ישראלית אי פעם ביבשת.
זה היה מסע של סינדרלה שסחף אחריו מדינה שלמה, גם כאלה שלא ממש מחבבים את האדומים. בכל פעם מחדש הם שברו את תקרת הזכוכית והנחיתו בארץ את הכוכבים הגדולים ביותר של היבשת.
עם מפקד הקמפיין דרור קשטן, שחקנים כמו יוסי אבוקסיס, שמעון גרשון, סלים טועמה, פיני בלילי, יגאל אנטבי ומילאן אוסטרץ שהיה המוציא לפועל, הם עברו את לוקומוטיב בחורף המושלג של רוסיה, את צ'לסי הגדולה, גם את פארמה – ונעצרו רק מול מילאן, שאותה אפילו ניצחו במשחק הראשון.
נדב צנציפר
הישגים ספורטיביים ישראליים שמתרחשים ביד אליהו? הקונוטציה המיידית היא מכבי ת"א, אבל ההיכל לא שייך רק לכדורסל. ביולי 2009 הוא הוסב למגרש טניס ענק כדי שנבחרת הדייויס תוכל לקבל דחיפה אופטימלית מעשרת אלפים אוהדים מוטרפים.
אולי זה היה הסוד. אולי פשוט היה קסם כזה, שהכל התחבר. ואולי לא צריך לחפש סיבות כאלה, אלא פשוט להכיר בכך שהטניס הישראלי הגיע לשיאו באותו מעמד, עם 0:3 חלק על נבחרת רוסיה – שבשבע השנים הקודמות למפגש זכתה פעמיים במונדיאל של הענף.
הראל לוי הדהים את איגור אנדרייב שדורג 186 מקומות מעליו, הילד דודי סלע הלהיב את האוהדים מול מיכאל יוז'ני, ובשבת אנדיוני גמרו את הסיפור ושלחו את ישראל לפיינל־פור, הישג היסטורי שקשה לראות אותנו משחזרים בעתיד הקרוב, הרחוק או הריאלי.
אלו היו ימי הקסם של הטניס הישראלי, כששנתיים מאוחר יותר שחר פאר, השחקנית הגדולה ביותר שצמחה לנו, העפילה עד למקום ה־11 בעולם. עכשיו אפשר רק להיזכר בגעגועים בימים האלה.
יאיר קטן
"בבחירה התשיעית בדראפט, וושינגטון וויזרדס לוקחת את דני אבדיה, הרצליה, ישראל". הקומישינר אדם סילבר אמר את דברו. עומרי כספי פתח את הדלתות, גל מקל דרך אחריו, ודני אבדיה כבר העמיד את הרף בשיא ישראלי שיהיה קשה מאוד לשבור: בחירה בין עשרת הגדולים בדראפט של ה־NBA.
אבדיה סומן לליגה הטובה בעולם בגיל מאוד צעיר, למרות שהוא עצמו בכלל לא האמין שיגיע אפילו לבוגרים של מכבי ת"א. בעזרת ההדרכה הצמודה של אבא זופי, פיזית ורוחנית, אופי של ווינר וכישרון עצום הוא תירגם את הלחץ עליו לתצוגות יפהפיות באירופה ובליגה, שהביאו אותו לפנקסי הסקאוטים. שנת הרוקי הוכיחה שאבדיה מתאים להיכלל עם הגדולים בעולם. בקצב הזה יש סיכוי לא רע בכלל שבעוד עשור נבחר בו לספורטאי הגדול בישראל בכל הזמנים.
רז שכניק
העיירה הראדץ קראלובה בצ'כוסלובקיה זכתה לארח במארס 1987 את מה שיהפוך לאחד מהישגי השיא של הטניס הישראלי.
מדובר היה בהשתתפות הבכורה של הנבחרת בבית העליון בגביע דיוויס, שמפגיש את 16 הנבחרות הטובות בעולם. באותן שנים נבחרות הטניס נהגו להופיע בהרכבים החזקים ביותר שלהן, אין שחרורים. ישראל הגיעה למעמד היוקרתי אחרי ניצחון ענק על שווייץ (1:4).
צ'כוסלובקיה אירחה את הנבחרת שלנו באולם סגור, עם כוכבי־על כמו מילוסלב מצ'יר ומילאן שרייבר, שהיו מועמדים לניצחון מול עמוס מנסדורף ושלמה גליקשטיין.
מנסדורף בן ה־22 הדהים את מצ'יר, שדורג רביעי בעולם, וגליקשטיין השיג נקודה נוספת אחרי ששרייבר פרש. במשחק הזוגות ניצחו הצ'כוסלובקים, ומצי'ר השווה ל־2:2 עם ניצחון על גליקשטיין. מנסדורף ניצח במשחק המכריע והמרגש את קארל נובאצ'ק, לעיני פלסטינים רבים באולם שהתגרו בטניסאים שלנו.
נדב צנציפר
במקסיקו־סיטי 68' הייתה ישראל במרחק פתק אחד ממדליה אולימפית. זה קרה אחרי תיקו ברבע גמר טורניר הכדורגל, בתום 120 דקות כולל הארכה, מול בולגריה. שייע פייגנבוים, מלך השערים שלנו, השווה בדקה ה־89 ל־1:1, והקפטנים של ישראל ובולגריה התייצבו להגרלה שכללה הוצאת פתקים מסומבררו. הבולגרים הוציאו את הפתק הנכון, ובסופו של דבר זכו בכסף.
מוטל'ה שפיגלר הוציא את הפתק המאכזב. המאמן עמנואל שפר טען שהמארגנים שמו שני פתקים של בולגריה, והבלם צביקה רוזן נטה להאמין לו. דבר אחד גדול יצא בכל זאת מהמקרה: התאחדות הכדורגל הבינלאומית קיבלה את הצעת הישראלי יוסף דגן, ועברה להכרעה בפנדלים.
אבינעם פורת
רבים בטוחים שמונדיאל 1970 הוא טורניר הכדורגל הגדול היחיד בו השתתפה נבחרת ישראל, ושוכחים את האולימפיאדה שש שנים מאוחר יותר. נכון, אולימפיאדה לא תמיד נחשבת אירוע שיא בענף, אבל ישראל לא רק העפילה למשחקי מונטריאול 1976 אלא גם המשיכה לרבע הגמר.
היה ריגוש מיוחד בהישג שהגיע אחרי טבח הספורטאים במינכן: הנבחרת של המאמן דוביד שוויצר סיימה עם שלוש תוצאות תיקו בשלב הבתים, כולל מול צרפת של הכוכב העולה מישל פלאטיני. כיכבו בה ויקי פרץ ז"ל, שכבש בשלושה משחקים שונים, כולל בהפסד לברזיל הגדולה, ושמות כמו חיים בר, גדעון דמתי, יצחק ויסוקר ויצחק שום. ריפעת (ג'ימי) טורק הצעיר הפך לשחקן הערבי הראשון בנבחרת, עוד נקודת ציון בהישג נפלא.
אורי קופר
איך שפרופורציות משתנות: ב־1952 השתתפה ישראל לראשונה באולימפיאדה, ארבע שנים אחרי קום המדינה.
אוהדי הספורט התלהבו מיכולתו של האצן מבית עובד, דוד טבק, לנצח במקצה הראשון ב־100 מטר בזמן של 10.9 שניות, לפי השעון הידני שבו השתמשו אז. מעבר של סיבוב אחד כבר נתפס הצלחה מסחררת. בסיבוב השני הוא כבר הגיע אחרון. ב־200 מטר קבע טבק שיא ישראלי נפלא במושגים של אז, 21.8 שניות, והפך לאגדת אתלטיקה ישראלית. בנו, בני, הפך לכדורגלן נבחרת ישראל ומכבי תל־אביב, ונחשב לשחקן המהיר במדינה. גם בתו, אתי, הייתה אצנית.
ההישג הנחשב אף יותר בהלסינקי הגיע מהקופץ למים יואב רענן, שדורג תשיעי בסיכום הכללי.
אבינעם פורת
תשע מדליות השיגו הספורטאים הפראלימפיים בטוקיו. תשע פעמים שבהן תקרת הזכוכית נופצה.
הספורטאים הניחו את הסיפורים המרגשים שלהם בצד, והצליחו להביא כבוד ענק למדינה בדיוק כמו חבריהם במשחקים האולימפיים. מה שהכי יפה במשלחת הזאת הוא חוסר הרצון לשתף פעולה עם הנראטיב המיושן של "הנכים המסכנים": מדובר באנשים שהם ספורטאים מקצוענים לכל דבר, ספורטאים ששלחו מסר חזק ומהווים השראה עבור ילדים עם מוגבלויות.
כשעמי דדאון הפציר בילדים הללו "לא להתמסכן, לעשות ספורט ולהיות אלופים", זה היה חשוב יותר מכל המדליות יחד. התחושה שלי היא שאנחנו בדרך לשינוי היסטורי ביחס לאנשים עם מוגבלויות בישראל. לא עומדים יותר בצד – אלא משתתפים במשחק כמו כולם.
גיא לייבה
בזמן שאנחנו חוזרים אל הרגעים הגדולים של הספורט הישראל, אסור לשכוח את י"א הספורטאים, המאמנים וחברי המשלחת לאולימפיאדת מינכן 1972, שהגיעו למשחקים עם שאיפות גדולות וחזרו בארונות.
5 בספטמבר 1972 לא יישכח. מחבלים חברי ארגון ספטמבר השחור חדרו למגורי הישראלים ברחוב קונולי 31 בכפר האולימפי ורצחו 11 מהם. המדליות שבהן זכתה ישראל עד היום הן כאנדרטה חיה למרים המשקולות דוד ברגר, שופט ההיאבקות יוסף גוטפרוינד, מאמן ההיאבקות משה ויינברג, המתאבקים אליעזר חלפין ומארק סלבין, מרימי המשקולות יוסף רומנו וזאב פרידמן, מאמן הקליעה קהת שור, מאמן הסיוף אנדריי שפיצר, מאמן האתלטיקה עמיצור שפירא ומאמן הרמת המשקולות יעקב שפרינגר.
לא אשכח את מראה ארונות הנרצחים שמועלים למטוס אל על בנמל התעופה במינכן בדרך לקבורה בישראל, וכעבור יממה את המשחקים מתחדשים. האלמנות אילנה רומנו ואנקי שפיצר נלחמו כמעט במשך 50 שנה כדי שהוועד האולימפי יציין את הטרגדיה במשחקים. בקיץ, בטקס הפתיחה בטוקיו, י"א הספורטאים סוף־סוף זכו לאזכור.
רפאל נאה