דובת הקוטב מישה מתה לפני כחודש, ב־8 באפריל 2023, בגיל 17.
את מישה, המכונה גם פרוסט, צילמתי לראשונה ב־2015. מאז הייתה לי הזכות לפגוש אותה עוד מספר פעמים וגם להנציח, בסרט הדוקומנטרי Snow Bears של ה־BBC שקריינה קייט וינסלט ובסדרת כתבות ב"7 ימים" של "ידיעות אחרונות", שהוקדשה לחיות נכחדות. האופי הידידותי והסקרנות שלה הפכו אותה ליקירת צלמי הטבע והתמונות שכיכבה בהן כשהיא צדה, מיניקה את גוריה או משתעשעת איתם, זכו בפרסים והפכו אותה לאחד הסמלים החשובים במאבק להצלת דובי הקוטב.
אבל בפעם האחרונה שפגשתי אותה, בשנה שעברה בשפיצברגן ‑ הארכיפלג הנורווגי באוקיינוס הארקטי ‑ מישה השתנתה. במקום כלבי ים כמקובל, העדיפה לצוד איילים, כאילו כבר לא אכפת לה מה אומרים המדענים על דובי קוטב. היא גם הרגישה בנוח, יותר מדי בנוח, ליד בני אדם. היא והגורים גילו תושייה כמה פעמים ויצאו לחפש מזון בבקתות מאוישות, מה שהוביל לכמה תקריות מתוקשרות. זו גם אחת הסיבות שמספר גופים בשפיצברגן טענו כי היא מסוכנת מדי ורצו להרוג אותה, מה שעורר מחאה ציבורית ועצומה עם למעלה מ־400 אלף חתימות שקראה להגן עליה.
זה לא עזר. מישה מתה לאחר שצעדה לכיוון בקתה באזור טמפלפיורדן, אולי בעקבות ריח של אוכל, נרדפה בידי חבורת תיירים, ברחה מהם אל הים, שם, כך התברר, עברה התקף לב וטבעה. התקף הלב קשור אולי גם לכך שבגופה נותרו עדיין שרידים מחומר ההרדמה שבוצעה בה לצורך המשך המעקב המדעי אחריה, רק יומיים קודם לכן. גם גילה המתקדם - תוחלת החיים הממוצעת של דוב קוטב בטבע נעה סביב 18 עד 20 שנה - לא תרם כנראה למצב.
גופתה נמצאה כשהיא צפה על פני המים והגור הקטן שלה, פרוסטי, שוחה לצידה. כשהמשטרה הגיעה למקום, הוא נורה ונהרג, כיוון שלטענתם, אינו יכול לשרוד בטבע בלעדיה.
הירי בפרוסטי עורר ביקורת, כיוון שלמישה היו כבר גורים שיצאו לעצמאות בגיל צעיר. אחת מהן היא הגורה גרינץ’ בת השלוש, שלפני כשנתיים הוברחה והופרדה מאמה בידי דוב זכר ומאז מסתדרת היטב גם לבדה.
× × ×
מישה, דובת קוטב מס' N23992, נמצאת במעקב של המכון הנורווגי לחיות בר מאז שנת 2017, באמצעות משדר ג'י־פי־אס המחובר לגופה. ארבעה ימים לפני מותה היא שוב נורתה באקדח הרדמה מתוך מסוק, כפי שאירע כבר מספר פעמים בעבר. ייתכן שאם היו לה שכבות שומן רבות יותר, הייתה מתגברת מהר יותר על ההליך.
ההרדמות החוזרות ונשנות האלו, שמבוצעות אמנם לצורכי מחקר, יוצרות גם החתמה בעייתית וטראומות לדובי הקוטב. תהליך ההתעוררות הממושך, שלוקח מספר ימים, מותיר אותם כשהם חסרי אוריינטציה, מתהלכים בזיגזגים, מסוממים ומבולבלים.
בראיון לרדיו הבלגי סיפר העיתונאי ארנו ואן רנסברגן כי מישה ובנה פרוסטי התקדמו לעבר כמה בקתות מרוחקות, הממוקמות כ־30 ק"מ מבירת שפיצברגן, ומשכנות בעיקר תיירים בתקופת החגים. הדיירים ניסו להרחיק אותם משם באמצעות שימוש באזעקה ובזיקוקי דינור. כשזה לא הצליח, רדפו אחריהם כשהם רכובים על אופנועי שלג.
למרות שדובי קוטב, יונקים ימיים והטורפים היבשתיים הגדולים בעולם ‑ הם שחיינים מצוינים, מישה טבעה. כאמור, היא סבלה כנראה מהשפעות ההרדמה, אך גם מסטרס, מן הסתם, בעקבות המרדף האינטנסיבי אחריה.
× × ×
ברקע מותה של מישה, אי־אפשר להתעלם גם מההתחממות הגלובלית. כ־3,000 איש חיים כיום בשפיצברגן, לצד כ־3,000 דובי קוטב שנודדים בין הארכיפלג, האיים הארקטיים של רוסיה והקוטב הצפוני וכ־300־400 דיירי קבע. קצב ההתחממות הטמפרטורה בשפיצברגן גבוה פי שבעה מבשאר העולם, וגורם לשלג, למרחב המחיה של דובי הקוטב ולאוכלוסיית כלבי הים שממנה הם ניזונים להצטמצם במהירות, מה שמאלץ אותם לחפש מזון בקרבה מסוכנת לבני אדם. כל זה גורם למתיחות בקרב התושבים. מישה כבר נתפסה בעבר ליד הבקתות ועוררה בהלה.
המתח הזה עדיין ניכר בשפיצברגן. העיתונים המקומיים מדווחים כי בעקבות מותה, הוצבה תמונתה ברחוב הראשי בעיר הבירה ולצידה נרות וזרי פרחים. למחרת, היא הושחתה ומטרה צוירה סביב ראשה של מישה.
אם נתרכז בצד החיובי, אפשר לומר שמישה חיה חיים מלאים, העמידה הרבה צאצאים מאוד מוצלחים שעדיין מככבים באזור הקוטב הצפוני והרבה מהם מעדיפים איילים, ממש כמוה. המורשת שלה תמשיך להדהד בעולם, באמצעות התמונות והסרטים המרהיבים שמזכירים איזו דובה חכמה ומתוקה ואיזו אם מצטיינת הייתה.
בביקור האחרון שלי בשפיצברגן צילמתי גם את גרינץ׳, הבת של מישה, והיא מדהימה כמו אמא שלה: רודפת אחרי ניבתנים, קופצת, מחליקה על הקרח, סקרנית ושובבה. בכל זאת, היא רק בת שלוש וחצי.
תודה רבה, מישה. תמיד יהיה לך מקום יקר בליבי. ×