לא ברור איך ביל גייטס הפך לכוכב הקונספירציות של הקורונה ולא ריד הייסטינגס, מנכ"ל נטפליקס. דמיינו, למשל, סדרת מדע בדיוני שבה מנהל תאגיד טלוויזיה פוגש דג זהב, שמציע לו את התרחיש הבא: תהיה מגפה שתגרום מהומה של פעם במאה שנה, אבל תבצר את מעמד האימפריה שבנה ותעשה אותו עשיר אפילו יותר. האם הוא יעמוד בפיתוי? דלגו על ההקדמה ותישארו גם לפרק הבא.
וברצינות, לא היינו רוצים לחשוב איך הייתה נראית השנה האחרונה אלמלא המהפכה של נטפליקס, שהתחוללה לפני קצת פחות מעשור ועכשיו היא כבר חברה של כבוד בקטגוריית "איך הסתדרנו בלי זה". עידן הסגרים והבידודים הפך את התוכן הטלוויזיוני מכל הסוגים — מדרמה בריטית ועד ריאליטי ברזילאי — מאמצעי להפגת השעמום והלחץ למוצר צריכה בסיסי. וכשזה נוגע לתוכן, נטפליקס מציעה כל כך הרבה ממנו — ולא באמת משנה באיזו איכות — עד שהאלגוריתם כבר יודע איך קוראים להורים שלכם ומי שבר/ה לכם את הלב בגיל 16.
אבל גם אם נטפליקס סימנה את הכיוון והגיעה לקורונה בהובלה ברורה, היא ממש לא לבד במרוץ, והוא בהחלט לא עומד להסתיים. לצד התחרות מאמזון פריים וידיאו, אפל טי־וי פלוס ופיקוק, 2020 ראתה בעיקר את ההתפשטות המוצלחת של דיסני פלוס. האחרונה לא רק מציעה את הספרייה האינסופית של תאגיד הבידור האימתני, שעושה חיל לא רק כמכונת נוסטלגיה משומנת, אלא גם נותנת במה לסדרה נועזת ומרהיבה כמו WandaVision, שעקפה בנתונים את "ברידג'רטון".
מנגד, HBO מקס של וורנר באה לעולם עם מודל לא פחות מאתגר: היצע איכותי למדי, שוברי קופות אהובים, וגם הסרטים החדשים שייצאו במקביל לקולנוע, כלומר במקומות שבהם הוא פתוח. ורק השבוע הושק פרמאונט פלוס, מיתוג מחדש לשירות הסטרימינג של ויאקום, שמתכוון להתחרות בצורה שאפתנית יותר בזירה צפופה ותובענית.
הנכס הגדול של נטפליקס הוא היותה הדבר הכי קרוב לגולד סטנדרט עולמי, כזה שכבר לא צריך להסביר לסבא ולסבתא במה מדובר. ובהינתן שהנורמליות החדשה עלולה להפוך את אולמות הקולנוע למוזיאונים, הסכומים העצומים שנטפליקס משקיעה בסרטים ינציחו את הדומיננטיות שלה בתור הקטר של הוליווד. אבל כדי לעמוד בקצב, האנשים שמביאים לכם את הבינג' הבא לא יכולים לקחת הפסקה, להתפרק על הספה ולצעוק בייאוש "אין מה לראות בנטפליקס".