הכתף החשופה שתגיע עם 'שביל הבריחה' בקדם־האירוויזיון המפורסם, הוציאה החוצה את האישיות של ריטה, אבל 'בגידה', הראשונית, הבתולית, חשפה את אחד הקולות היותר מדהימים שנשמעו כאן. כזה שעתיד לפרוץ את כל התקרות במוזיקה הישראלית. הבחירה ב'בגידה' כסינגל ראשון של הזמרת המבטיחה שנשענה על שם ללא משפחה, כמו מדונה, הייתה מושלמת: שיר פופ בלחן קליט ויפהפה של רמי קלינשטיין, אז הבעל של ריטה, שעוד יכתוב לה עשרות להיטי ענק במהלך הקריירה. הדרמטיות חסרת המנוחה של ריטה התאזנה היטב עם ההפקה המקפיצה, ו'בגידה' הבעיר את הרדיו. בצדק.
מעטים המקרים שבהם סינגל בכורה מתפוצץ ברמה ש'בואי' התפוצץ כשיצא לרדיו. מעטים עוד יותר המקרים שבהם אדם נהיה לסנסציה בזכות סינגל שהוא אפילו לא שר בו. שיר הבכורה של 'הפרויקט של עידן רייכל' (עם סולו של יאיר זיו), הגיש תערובת מרעננת של מוזיקה עברית עם סאונד אתיופי ואפריקאי, והיה יותר מידבק מנתז טיפתי. מאז אמנם הסאונד השתנה, הנוכחות האתיופית ירדה, הפרויקט הפך לקריירת סולו ואפילו הרסטות נעלמו - אבל 17 שנה אחרי שעידן רייכל כבש את הפלייליסט, הוא עדיין מסרב לשחרר.
הרעשה חשמלית כבדה של גיטרות מבקשת לבשר: אנחנו החבר'ה מחיפה ומהקריות שמדברים עליהם, להקת בנזין, ובאנו לשנות לכם את המוזיקה. בנזין הייתה רוקנ'רול בצבעי הזיפים של יהודה פוליקר, כשהרדיו עדיין מתמכר לצלילים היותר נעימים של תיסלם. זו גם הייתה הפעם הראשונה שבה הטקסטים המבריקים של יעקב גלעד פגשו את המנגינות המרהיבות של פוליקר, בדרך לשיתוף פעולה שיעצב מחדש את הפלייליסט הישראלי ואת ההיסטוריה של המוזיקה שלנו. פוליקר לא רק שר, הוא זעק את עצמו לעולם. 'חופשי זה לגמרי לבד' נשאר אחד מהסלוגנים היותר זכורים של הרוק הישראלי.
הרבה לפני הסלסולים הבינלאומיים של עפרה חזה ז"ל, לבעז שרעבי בן ה־24 הייתה הברקה אדירה: בלדת נשמה שהלחין ומוגשת באנגלית, בקול אדיר, נוגע, על מגש מוזהב של סלסולים תימניים. ההפקה הפשטנית, הסבנטיזית, והעיבוד היפהפה של יגאל חרד, הבליטו את המיתרים של שרעבי ונותר רק לא להתערב, להתרשם מזמיר של ממש. חרד גם היה אחראי כאן לנגינת סולו גיטרה יפהפה, שהרכיב את אחד הפתיחים היותר יפים במוזיקה הישראלית. 'פמלה' לא הייתה יריית הפתיחה של שרעבי לקריירה עשירה במיוחד, היא הייתה טיל חודר קירות לב.
למשינה לקח קצת זמן להתבשל, אבל המהפכה שהיא חוללה נפתחה עם כאפה לפרצוף: הגיטרות של שלומי ברכה ביבוא ישיר מסצנת הסקא הכיפית של בריטניה; הכריזמה נטולת המאמץ של יובל בנאי; והטקסט שבהתחלה נשמע כמו עבודה לא מרשימה בחיבור, ואז מתברר בתור הדבר הזה שכל כך הרבה אנשים מרגישים. לא פלא שהאנשים הנכונים ברדיו באותה תקופה, מיואב קוטנר ועד ארז טל ואברי גלעד ב'מה יש', הבינו מהר עם מי יש להם עסק. אחר כך באה חברת התקליטים. ואלבום הבכורה המופתי. ומשם, הכל כבר נראה אחרת.
מוצאי יום העצמאות, 1970: שלמה ארצי, עד אז הסולן של להקת חיל הים, עדיין במדים, עולה על הבמה של בנייני האומה ולוקח את 'פתאום עכשיו פתאום היום' עד למקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון. השיר, בלדת פופ מושלמת שמזוהה מאז בשם 'אהבתיה', נבחר בהמשך לשיר השנה במצעד הפזמונים השנתי, כשהוא מביס פייבוריטים כ'למה לי לקחת ללב' ו'שיר לשלום', ונחשב עד היום לאחד הלהיטים האהובים ביותר בקריירה של ארצי. בתחילת המילניום הוא הקליט אותו מחדש ושיבץ אותו באלבום שכלל ביצועים חדשים שלו לשיריו הישנים. לא במפתיע, הוא קרא לאלבום 'אהבתיהם'.
הרבה לפני פרוץ תנועת מי־טו רקם יהלי סובול טקסט דוקר במיוחד שהתכתב עם פרשת האונס בשמרת, אבל לא נכתב דווקא עליו, אלא על מקרה אונס בטבעון שעליו קרא בעיתון. בניגוד מוחלט לטקסט הציני והאפל, הלחן והעיבוד היו נעימים ורכים, מה שהופך את חוויית השמיעה למטלטלת אף יותר. "השופט הקל את העונש כי לא צעקת ולא היית בתולה", מנגנים סובול, שחר אבן צור ופיטר רוט בסינגל הראשון והאמיץ שלהם, "החוק היבש לא נרטב אף פעם, אפילו לא מדמעה של ילדה". מכה אפורה, ישר לתוך הבטן.
'איני יכול', בלדת אהבה נכזבת בסגנון סן רמו, הפך - בעיקר הודות לראיון השערורייתי של ירון לונדון עם הזמר - לסמל לקיפוח העדתי של בני עדות המזרח ברדיו. סרוסי, שהתחיל את הקריירה בלהקות של רחוב המסגר, סימן כיוון חדש במוזיקה הישראלית, שהפנה את הגב לרקפות ולנרקיסים ולעיבודים הרוסיים ומצא את ההשראה בשירים מלאי פאתוס בסגנון איטלק־צרפתי. על אף שהרדיו התעלם ממנו, סרוסי הפך בזכות השיר לכוכב ענק, וסלל את הדרך – יחד עם חלוצים כאבנר גדסי, אהובה עוזרי וצלילי הכרם - לז'אנר מוזיקלי מצליח, פופולרי ולא מתנצל, שכבש את המיינסטרים.
הצליל היחיד שחסר ב'בוקר טוב' הוא של הלסתות שנשמטו כשהשיר יצא. כי זה בכלל לא שיר, אלא סצנה בלתי נשכחת מסרט צבעוני ויפהפה, מאת היוצרת שבאה לפרק את החומות בין מזרח ומערב ולסרב בתוקף להשתייך לשום תבנית. לצד ההפקה המבריקה של רן שם טוב (סולן איזבו), הבשורה על פי דיקלה הייתה הטוטאליות הסוחפת שלה. המדינה התמסרה ושאגה יחד איתה 'בוקר טובבבבבב', שהפך בזכותה מביטוי מנומס (ומכובס) למשהו שכדאי לחיות בשבילו.
עוד לפני שהתפרסם כמכשף של השפה העברית, מאיר אריאל נודע בתור "הצנחן המזמר" בזכות השיר הזה, שנכתב אחרי שהשתתף בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים. נעמי שמר לא בדיוק פצחה בהורה בעקבות הטייק על הקלאסיקה שלה, שהעכיר את הפאתוס עם מראות האימה של מלחמה, אבל השניים הסתדרו בסוף. מי שהתקשה להתאושש הוא דווקא אריאל: 11 שנים נדרשו לו כדי להוציא את אלבום הבכורה שלו. רק אז, "הצנחן המזמר" הפך לטרובדור אמיתי.
בימים שעוד הוציאו שירים פוליטיים באמת בישראל, גם להקה צעירה ואלמונית לא היססה לתת בראש מהרגע הראשון. וזה לא שהימים היו רגועים במיוחד: חמי רודנר כתב את הטקסט המופתי לקראת סוף האייטיז, כשהאינתיפאדה הראשונה הזכירה לישראלים מה קורה לא כזה רחוק מהבתים שלהם. "ועכשיו הם פתאום שואלים, איך קרה שנפלו השמיים?" הוא שר שם, מגובה בעוצמה של להקה שלא רואה בעיניים. 30 שנים אחרי ואין יום שהשאלה הזאת לא רלוונטית.
גם 34 שנים אחרי שיצא, ברגע ששומעים את הצלילים הראשונים של 'נערי שובה אליי' במסיבה, בחתונה, ברדיו באוטו, עובר בך איזה רטט. עוד שלוש־ארבע שניות פנימה, וזה מגיע לרגליים. תו־שניים אחר כך וזה משתלט על כל הגוף. ובום,"אבק דרכים בתלתליו, אנא אלי שמור נא עליו". זה לא רק השיר, שכתב והלחין דני שושן, שהביא לעולם את מרגול - קול ענק, אופי חד־פעמי, מוזיקת נשמה ים־תיכונית - וסלל לה קריירה מלאת להיטים. זה אחד השירים הגדולים במוזיקה הישראלית. יש פזמון, תרקדו.
למרות שהורכבה מכמה מהכישרונות המוזיקליים הכי גדולים בארץ ולמרות שהיום היא האמ־אמא של הקלאסיקה, להקת כוורת לא הייתה הצלחה מיידית. השיר הראשון שהוציאה לרדיו, 'שירות עצמי', לא הותיר רושם מיוחד על המאזינים ועל השדרים. זה קורה, זה טבעי, זה ידוע. זה שיר סנדרסוני פר אקסלנס, כמו הטובים והמפורסמים בשירי כוורת, עם השפעות של רוק אמריקאי, הרבה הומור מילולי, ואבחנות סוריאליסטיות קצת על החיים. היום, כבר לא כל כך ברור למה 'שירות עצמי' לא פרץ ו'המגפיים של ברוך' דווקא כן, אבל האמת שזה גם לא כל כך משנה. על הבמה של פארק הירקון המפוצץ ממילא הכל מתערבב ביחד.
חללית התפוצצה על כדור הארץ ומתוכה יצא הסינגל שהכיר לעולם את המוח של גלעד כהנא. 'וואו' והשאלות הקיומיות שלו בנוגע למקררים נתנו קונטרה מופשטת והומוריסטית לסגנון הישיר והרציני של רוב הרוק הישראלי בשנות ה־90. פתאום זה בסדר לא ממש להבין למה התכוון המשורר, העיקר שזה משעשע ומידבק. למעשה, בשביל לתאר את כל מה שקרה מאז עם הג'ירפות לא צריך יותר משלוש מילים: "וואו,
איזה אבסורד!"
אם זוכרים ש'קולנוע במקום' יצא במקור בצרפת, הרי ש'רוצי שמוליק' הוא הסינגל הישראלי הראשון של אריאל זילבר. וגם זה כמעט לא היה ככה: הקלידן של תמוז דווקא הציע אותו ללהקה, אבל היא הרימה את האף על אחד הלהיטים הכי כיפיים שהיו כאן, שנותר רענן כמו לימונדה קרה עם מטרייה. זאת הייתה גם הפריצה הגדולה של שמוליק צ'יזיק, שכתב עבור זילבר (ואחרים) עוד כמה וכמה להיטים, אבל סיים את חייו באופן טרגי לאחר שקריירת הסולו שלו נכשלה. בלילה הוא בטח עדיין מופיע בחלום של מישהו.
"אני האש וגם המים, אני הים והשמיים…" יופי. נסו עכשיו להפסיק לזמזם. בהצלחה. כמה מהונדס ככה מרענן. פופ נעים, תמים כמעט, ממש חוצלארץ, רק שאז יכולת לספר לשכנים שנתקלת באחד מהחמישה בתל־אביב. לפעמים שיר אהבה מתוק ופשוט זה כל מה שצריך כדי להתחיל להבעיר מדינה, גם אם זו לא הייתה נקודת ההתפוצצות של הלהקה. הצרחות של המעריצות של היי פייב היו אולי חזקות יותר מהשירים שלה, סיפורו הטרגי של אמיר פיי גוטמן היה גדול ממורשתה התרבותית ובכל זאת, 'אני', שכתב והלחין, עומד במבחן הזמן למול פופ ישראלי שרק הלך והשתכלל.
גלי עטרי הייתה בת 17 בלבד, האחות הקטנה של יונה ושוש, כשהקליטה את 'יש לך שמש'. השיר, טקסט נאיבי של אור ולחן שמח של המר וקריבושי (שיהפוך לבן זוגה), ייצג את ישראל בפסטיבל טוקיו והיה להיט גדול ברדיו הישראלי, אבל לא היה לו המשך. רק לקראת סוף העשור, אחרי כמה שנים כדיילת באל על וחיזור מצד דה נירו, עטרי החלה לעבוד ברצינות על הקריירה שלה, עם האירוויזיון, חלב ודבש והסרטים 'הלהקה' ו'דיזנגוף 99'. אמנם 'יש לך שמש' לא מתעלה לרמת השירים הגדולים באמת של עטרי ('דרך ארוכה', 'רק אתמול', 'מקיץ אל החלום') אבל הוא חשף את יכולת ההגשה הנדירה שלה, ותמיד נעים להיזכר באופטימיות שלו.
זה בדיוק מה שאסף אמדורסקי היה צריך כדי לצאת מהחדר האינטימי של תערובת אסקוט, ושתהיה סיבה לקום בבוקר: אהבה מוזיקלית חדשה, גיטרות שורטות, ליין תופים יפהפה, נגיעות אלקטרוניות שלא מסתירות טקסט אכזרי המתכתב עם נפש מדממת מריקנות, לצד הפקה מעודכנת בסטנדרטים גבוהים. כשאתה יוצא מהרכב מוכשר לקריירת סולו, כמו שעשה אמדורסקי באמצע הניינטיז, כדאי שכבר בתחילת הדרך תרים סוג של דגל שאי־אפשר יהיה להתעלם ממנו. 26 שנה אחרי, הסינגל הראשון של השופט הקפדן אמדורסקי הוא עדיין אחד הלהיטים הגדולים שלו.
'ברבי' היה השיר הראשון של סטטיק ובן־אל, והמפיק ג'ורדי כמובן, שנכנס לגלגלצ. תבורי היה אז עדיין בעיקר הבן של, שהבליח מדי פעם בתוכניות ריאליטי. סטטיק היה אז "מי זה הבחור הזה? הוא נראה מגניב", וג׳ורדי היה ההוא מהמשפט "בוא'נה ג'ורדי הגזמת". 2015 נראית כל כך רחוקה פתאום. גם אם זה לא השיר הכי טוב של הצמד, 'ברבי' הוא נקודת מפנה במוזיקה הישראלית. ילדים ונוער הפכו לקובעי הטעם העיקריים, בזמן שההורים שלהם מזמזים את כל המילים. הפלייליסט אימץ, הטלוויזיה חיבקה, הבס התחבר עם הסלסולים, השטח בער, והזקנים יגידו שהשאר הוא היסטריה.
הבלורית שכמעט מכסה את העיניים, הקול הצרוד והמאנפף שלא נשמע כמו שום דבר אחר, העמידה הנבוכה על הבמה והכריזמה המתפרצת, שמעטים הצליחו לשחזר מאז - פסטיבל הזמר של תשל"ג היה הרגע שהציג את גידי גוב לעולם. המשוחרר הטרי מלהקת הנח"ל שבסך הכל רצה ליצור קצת באזז ללהקה החדשה שלו, כוורת, הגיע לפסטיבל עם שיר מורכב, מקפיץ ומרחיב לב. בפסטיבל הוא אמנם הגיע רק לאחד מששת המקומות האחרונים, אבל השיר הפך לקלאסיקה, וגידי גוב הפך לכוכב.
קינה קורעת לב. עוזרי כתבה והלחינה את השיר על סמל עדי שורק ז"ל, שנהרג ב־18 באוקטובר 1973, במלחמת יום הכיפורים, באותו יום שבו הפסיקה אמו חיה זביב, לקבל ממנו מכתבים אל ביתה בכרם התימנים בתל־אביב. "היכן החייל שלי", שאלה שוב ושוב בצער את שכנתה וחברתה עוזרי, עד שקיבלה את הבשורה המרה. בניגוד לשירי אבל אחרים ויפים בפני עצמם, הנשענים על פאתוס, גבורה וזיכרונות מהאהובים, הטקסט של עוזרי פשוט, יומיומי ואולי דווקא משום כך מטלטל ונוגע בלב ליבה של הטרגדיה: האובדן האימהי, הזעקה שאין עליה תשובה לעולם. קולה הטהור של עוזרי, המסולסל בנגיעות קטנות, מביע היטב את הכאב.
כשאביתר בנאי החליט לעשות מוזיקה, הוא פחד מזה שגוון הקול שלו דומה מדי לזה של אחיו הבכור, מאיר. "מי ששומע את התקליט שלו יודע שאין שום דמיון", אמר אז מאיר בנאי, וצדק. כבר מהסינגל הראשון שלו היה ברור שאביתר בנאי לא דומה לכלום. כמו כל השירים האחרים מאלבום הבכורה המופתי שלו - מ'כלום לא עצוב' דרך 'תיאטרון רוסי' ועד 'שמתי לי פודרה' - גם 'תתחנני אליי' מכיל רגש וכנות וכעס ודיכאון ותעוזה שמעטים הצליחו לנסח כמוהו. גם היום, בגלגול הרוחני שלו, בנאי לא איבד את הטאץ', אבל קשה שלא לשמוע את 'תתחנני אליי', עם היצירתיות הפראית הזאת מבלי להתגעגע קצת.
אסתר שמיר הייתה יוצאת להקת הנח"ל, נשואה לאפרים שמיר, כשהוציאה סינגל בכורה, שבדיעבד מסכם היטב את הקריירה הקצרה שלה: "כאן היה מכחול ואנו שניים/ מציירים ציור בתוך צבעים שלא יוכלו לדהות/ כאן הייתה טירה ונהר זורם בלי מים/ עברתי רק כדי לראות". השיר, על המלנכוליה המאופקת שלו, מדגים את היכולת המשובחת של שמיר לכתוב מילים, שהשתכללה בהמשך עם להיטים כמו 'במקום הכי נמוך בתל אביב' ו'ברית לא מותרת', הדואט היפה עם שלמה ארצי - והוא כיכב במשך שנים בתוכניות זמר עברי מסוג 'ארבע אחרי הצהריים', לפני ששמיר עזבה לגמרי את התחום והפכה לנטורופתית ומטפלת רוחנית.
לפעמים, גם עברי לידר יודע, הכל מתלבש בול כבר במערכה הראשונה: טקסט שבא לך לצלול לתוכו, עם פאנצ'ים שתזכור הרבה אחרי - "אם בא לכם להיות חברים שלו בזמן הקרוב" - לחן שהפך להיות אייקון גלגלצי, הפעם במובן הטוב של המילה, הגשה אופטימלית של הזמר האלמוני ועטיפה שמתכתבת עם פופ בריטי מוקפד ושומרת על 'לאונרדו' ברעננות מפתיעה גם 23 שנה אחרי. הסינגל הראשון של לידר סיפר שיש כאן יוצר אחר, שמצד אחד יכול להסתכל בביטחון למיינסטרים ישר לתוך העיניים, אבל מצד שני לא יתחנף, לא יתנצל, וירחף בסקאלה העליונה של המכנה המשותף, יעשה לכם טוב.
לקראת פסטיבל הזמר תשל"ז, הוצע 'סליחות' לחוה אלברשטיין וללהקת הכל עובר חביבי. הסירוב שלהם העניק לחיילת משוחררת בת 20 עם פני מדונה וגיטרה, את הזדמנות חייה, זמן קצר מאוד לאחר שהוציאה לרדיו שיר שכשל. באירוע עצמו 'סליחות' הסתפק במקום השביעי בלבד, מה שלא הפריע לו להיזכר בתור רגע הפריצה של אחת הגדולות מכולם. "למדתי לאהוב אותו", הודתה רביץ כעבור שנים. לכל השאר זה לקח הרבה פחות זמן.
זה קורה לפעמים. מישהו אלמוני מקליט סקיצה ועוד לפני שהשיר גמור היא מתגלגלת לרדיו. תארו לכם, עם הסקיצה של 'כשאת עצובה' אי־אפשר היה לחכות. הזעקה, ההבטחה, "בצבא הכי חזק שבעולם אלחם למענך", התחינה, "בבקשה, לעולם היי מחייכת". ואיך מתעלים על שיר ראשון כזה? תשאלו את עמיר בניון. עצב, תקווה, כאב, אהבה, היסודות של החיים עם כל העומק שלהם. בכל מילה ובכל תו, כמו הדמות והתדמית, אין באמצע - הכל ישר בפנים. ישר ללב.