פגשתי אותו בלב המדבר
יפה שקיעת שמש ללב עצוב
ציירתי לו עץ וכבשה על נייר
והוא הבטיח לי שישוב
הנסיך הקטן מפלוגה ב'
לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח
וכל שושניו הן קוצים כעת
וליבו הקטן קפא כקרח
ואם אי פעם תגיעו לכאן
תדעו שכאן הוא חרש צנח
וקול הנפילה מעולם לא נשמע
בגלל החול הרך
והיה אם יופיע שם ילד אחד
שפניו שוחקות ושיער לו זהב
תדעו שזה הוא, והושיטו לו יד
ולטפו את אבק המדבר מעיניו
ואז תעשו עימי חסד קטן
כיתבו נא מהר לכל אימותינו
שירווח להן קצת ויפוג צערן
הנסיך הקטן חזר אלינו
הנסיך הקטן מפלוגה ב'
לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח
וכל שושניו הן קוצים כעת
וליבו הקטן קפא כקרח
פגשתי אותו בלב המדבר
דברי עכשיו ילדה אני שומעת,
כל העולם מקשיב למלמולך
דברי, מלאך שלי, אני יודעת
שלא תמיד הקשיבו לקולך
דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים,
כל עוד חלב נוטף מחיוכך
חבקי את כל פחדי בשתי ידייך,
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך
עולם חדש וטוב אני אתן לך
כבר במבט כחול את מגלה,
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
קורץ צהוב צהוב מתוך האפלה
תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך
סיכת פרפר קשורה בשערך.
תהיי קטנה מאומה לא יברח לך
אני אהיה גדולה גם בשבילך
אתם זוכרים את השירים
ששרנו אז, את שמי הפז,
אתם זוכרים בערבים
מתחת גג של כוכבים
עם חברות וחברים
היינו לפעמים שרים
אתם זוכרים את הטיול
עם המדריך ההוא שאול
ואיך אהרונצ'יק הבריון
היה לוחץ אקורדיון
וגם צועק בקול אדיר:
"עכשיו כולם, כולם לשיר"
ובלילות הכי קרים
היינו סתם מאושרים
עם בדל סיגריה ראשונה,
לוקחים ללב ולריאות
משתעלים ושואלים,
ומחכים להפתעות
ביום שישי על הגדר
עם הידיים בכיסים
ואליהו השמן
אומר מילים נורא גסים,
אבל בחושך לא ראו
איך שהסמקנו וגם הוא
עומדים שעות ומביטים
על אריאלה הקטנה
ואיך עסיס אבטיחים
מכתים את לובן חולצתה
ואת ליבנו התמים
אשר רוקד לעומתה
אתם זוכרים את השדות,
הנרקיסים בשבתות,
הכל עבר כל כך מהר
וקצת קשה להיזכר
איך פעם זה היה פשוט
לשיר לחיות ולא למות
עיר גדולה בלי חיילים ואי אפשר לישון
פעמונים מצלצלים בבוקר יום ראשון
ירח קר על מגדלים וחורף אמיתי
אני מרגיש פשוט נפלא, אבל זה לא ביתי.
יונתן סע הביתה
קח רכבת, קח אוירון
קח מתנה קטנה לילד
(אוירון)
יונתן לך לישון.
מייקל בא ושם תקליט ברק נדלק בחוץ
ושלום מדבר אנגלית כמו שבקיבוץ
והוא הראה לי את העיר ומאיה שגדלה
האנשים בריאים אבל השמש כאן חולה.
יונתן סע הביתה...
הלכנו למקום גדול לשתות אתם יודעים
ומנגנים שם רוקנרול בכל מיני צבעים
החורף בא לכאן מוקדם האור כבר לא עליז
אולי ניסע לאמסטרדם לרומא או פאריס.
יונתן סע הביתה
קח רכבת קח אוירון
קח מתנה קטנה לילד
קח תרמיל קח מקל
וסע לארץ ישראל.
(סע לארץ ישראל)
יונתן סע הביתה
בקצה השמיים ובסוף המדבר
יש מקום רחוק מלא פרחי בר
מקום קטן, עלוב ומשוגע
מקום רחוק, מקום לדאגה
אומרים שם מה שיקרה
וחושבים על כל מה שקרה
אלוהים שם יושב ורואה
ושומר על כל מה שברא
אסור לקטוף את פרחי הגן
אסור לקטוף את פרחי הגן
ודואג ודואג נורא
ים כחול ושמיים
שתי סירות של נייר
הדייג יורד למים
ורוכב על גב של דג אל אוצר
כפר ירוק בין ערביים
פרדסים ושדות
האיכר חוזר לבית
מנשק אישה יפה וילדות
אבא סיפור
אנ'לא יכול לישון
ירח מסתכל לי בחלון
עוד מעט אני אהיה
גדול יותר מדי
אז אבא עוד סיפור אחד ודי
שלגיה סינדרלה
הדובים ישנים
ואולי זה רק נדמה לך
מי יושב על הכסא שלי
אני
אבא סיפור...
יום אחד בן המלך
התחפש לנסיכה
התחתן עם הצפרדע
והכל נשאר בתוך המשפחה
טוב טוב שנשאר
הבוקר בא כל כך מהר
ואי אפשר להישאר
צריך לקום להתעורר
ללכת אל מקום אחר
לקחת את הזיכרונות
זה לא הרבה שתי מזוודות
חלום אחד ארוך ארוך
שתי מגבות ושתי תקוות
ללכת אל, ללכת מ...
ללכת כי כולם הולכים
מה זה בעצם משנה
ממה בעצם הם בורחים
אני לבד בעיר גדולה
מהתחלה להתחלה
מ"לא יכול כבר" ל"נמאס"
וכל דבר נראה לי גס
אני לבד בעיר זרה
כאילו אין לי כבר ברירה
כולם אומרים לי לא נורא
וזה מה שעושה לי רע
ללכת אל, ללכת מ...
ללכת כי כולם הולכים
מה זה בעצם משנה
לאן בעצם הם בורחים
אני לבד בעיר זרה
כאילו אין לי כבר ברירה
כולם אומרים לי לא נורא
וזה מה שעושה לי רע
ללכת אל, ללכת מ...
ללכת כי כולם הולכים
מה זה בעצם משנה
לאן בעצם הם בורחים
אמרת שהכול יסתדר לך בסדר
כמו בספרים שקראת בבית ספר
כולם לך אמרו אתם זוג משמיים
עכשיו השמיים ריקים ובינתיים
ארבע בבוקר השחר מפציע
אולי הוא בכל זאת יגיע
שמה קומקום מציתה עוד סיגריה
ברדיו שירים שסוגרים את הלילה
יום בא ויום הולך
ואת נשארת נאיבית שכמותך
יום בא ויום הולך
ואת נשארת נאיבית שכמותך
חולמת ליד התנור ורוקמת
צלבים וקווים לחולצה של הילד
הגבר שלך מי יודע היכן הוא
שותה ובורח כמו אליהו
בבוקר תצאי בחלוק לנער את
הברוש המשיר טיפת לילה זוהרת
מרחוק אז תראי איש שיכור רץ אלייך
שוב לקראתו תפרשי זרועותיך
יום בא ויום הולך
ואת נשארת נאיבית שכמותך
יום בא ויום הולך
ואת נשארת נאיבית שכמותך
אהבתי פעם נערה במשקפיים
שראתה אותי קצת מטושטש
ילדה כל כך יפה, אבל שנתיים
היא לא ראתה אותי ממש
בגלל החלונות שלה, האלה
לא יצא לנו להיפגש
היא הסתכלה עלי כמו מכלא
את מבטה אפשר היה רק לנחש
עם משקפיים, מה שלא עשינו
צמודים בירידות, בעליות
אבל כמה שקרובים היינו -
תמיד היו בינינו זכוכיות
אהבתי פעם נערה במשקפיים
שראתה אותי קצת מטושטש
ילדה כל כך יפה, אבל שנתיים
היא לא ראתה אותי ממש
היא לא ראתה אותי כמעט שנתיים
יום אחד היא קמה והלכה
אמרה: "הייתי בלי המשקפיים
והוא היה כל כך דומה לך..."
עם משקפיים, מה שלא עשינו...
ילדה כל כך יפה, אבל שנתיים
היא לא ראתה אותי ממש
האישה שאיתי אינה מתעקשת
לרחוץ את גופה בבריכה מקודשת
היא לא בשבילך, כך אמי ממלמלת
ואבא אומר שרזה היא כמו שלד
אבל היא אמיתית יותר מכולנו
זו אהבה כמו בזמנים לפני שנולדנו
רק אני יודע
האישה שאיתי אינה מתעקשת
שבכל לילה אקטוף לה עוד ורד
האישה שאיתי היא פרי גן העדן
בנשמתי כמיתר היא רועדת
החברים הם עושים לה עיניים
והאויבים מרימים שתי ידיים
היא תעטוף אותי רכה ומבושמת
ואחר כך בגופה אותי היא מחממת
ואני לוחש לה
האישה שאיתי היא פרי גן העדן
מחליקה על פניי כמו מים על אבן
לאישה שאיתי כל כולי התמכרתי
והיא גם זרעה בשדות שחרשתי
בבוקר אני מתעורר רק אליה
בחושך אני מגשש אל שפתיה
אני שלה עכשיו וכל מה שהיה לי
החברים, הכלבים, הזיונים, המשחקים
על הכל ויתרתי
מסכן חואניטו
לאישה שאיתי כל כולי התמכרתי
אך אל תגלו לה את מה שאמרתי
אמרת שהחיוך שלו מביא לך את האביב
ואם את בצרה אז הוא תמיד מקשיב
ולמה רק איתי יוצא לריב
כי הוא אחד כזה שזבוב לא יעליב
והוא אוהב אותך, אמרתי: "למה לא?"
אבל האהבה שלי היא לא האהבה שלו
זוכרת בית קפה קטן ברחוב ההוא הריק
שתינו יין אדום, אדום אבל זורק
סגרתי אצבעות על ירכך
ואת נתת מבט כזה גבוה ומחנך
אמרת לי: "אפלטון", אמרתי: "למה לא?"
אבל האהבה שלי היא לא האהבה שלו
ביום הדין על הכיסא אני עומד ושר
והם כבר מהדקים לי את החבל לצוואר
והם אומרים: "אל תאבד תקווה
גם כשהכל נראה אבוד, למעלה התשובה
ובטח באלוהים", אמרתי: "למה לא?"
אבל האהבה שלי היא לא האהבה שלו
היא התחתנה והיא מאושרת
למרות שבעלה היה מן שד ופרד
כל הזמן מצוברח קבוע
והוא אפילו לא אומר מדוע
שלוש שנים שהיא מקבלת
מגבר זר מתחת דלת
מכתבי שירה אליה
הם מאירים את עלומיה
מי זה כותב לך ילדונת גלי מי שולח
זר פרחים סגול כשהאביב פורח
מי בתשיעי בכל נובמבר
בלי ברכה, בלי שם או רמז
שולח לך סיגליות בזר קשור בסרט
לילות שלמים שהיא לא נרדמת
עליו בהקיץ היא חולמת
הוא בטח גבר עם לב רומנטי
נשמה טובה וחיוך סימפטי
שלוש שנים הוא סובל בשקט
כן לפעמים היא כמעט צועקת
ומה אם בעלה יודע
היא מסתירה את מכתביה
מי זה כותב לך ילדונת...
כשבעלה חוזר הביתה
עייף מהעבודה זורק מבט שועה למטה
הוא לא אומר כן והוא יודע
אם היא תדע בטח תשתגע
כן זה הוא שכותב אליה
הוא האהוב, הוא חלומותיה
ומה אם בעלה יודע
היא מסתירה את מכתביה
מי זה כותב לך ילדונת...
זה היה סיפור של חורף לא יותר
כיוון שהגשם במילא זלף
העצים נשבו וטיפות זלגו
מענף לענף מענף לענף
כיוון שבמילא הים געש
הגלים קצפו והחול נרטב
והיית לבד חיפשת חבר
זה היה סיפור של חורף
לא יותר
כיוון שהלילה במילא קפא
עננים עטפו כוכבים קרים
והייתי יפה כן הייתי יפה
כיוון שבמילא האור דעך
ולחשתי אני אוהב אותך
וניגנו לי חלילים ופסנתר
זה היה סיפור של חורף
לא יותר לא
זה היה סיפור של חורף לא יותר
כיוון שבמילא בער התנור
השזיף טיפטף בחלון הסגור
ואחזתי אותך היה לי טוב
הנחתי ראשי על שדך הרך
נכנס חלום מסיפור אחר
העניין נגמר מהר
זה היה סיפור של חורף
לא יותר
כיוון שהשחר במילא עלה
הגשמים שתקו והקשת נפלה
לשלולית כחולה
כיוון שבמילא הים נרגע
הגלים חזרו והחול יבש
השנים חלפו ואני אומר
זה היה סיפור של חורף
לא יותר
איך שיר נולד?
כמו הצחוק
זה מתחיל מבפנים
ומתגלגל החוצה
איך שיר נולד?
כמו תינוק
בהתחלה זה כואב
אחר־כך יוצא החוצה
וכולם שמחים
ופתאום איזה יופי
הוא הולך לבד
איך שיר נולד?
כמו תינוק
שלום ילדים
אנחנו שמחים שבאתם
עוד מעט תשמעו
שירים שכבר שמעתם
שלום אימהות
אנחנו נתחיל עוד מעט
אבל לפני זה תגידו לי
איך שיר נולד?
איך שיר נולד?
כמו הצחוק
זה מתחיל מבפנים
ומתגלגל החוצה
איך שיר נולד?
כמו תינוק
בהתחלה זה כואב
אחר־כך יוצא החוצה
וכולם שמחים
ופתאום איזה יופי
הוא הולך לבד
איך שיר נולד?
כמו תינוק
מחבר שלוש מילים
מחמם על אש קטנה
ורץ מהר להביא
בצל מהשכנה
מוסיף שני חרוזים
קצת פלפל, קצת מלח
מערבב שלושה כבשים
וזורק קובייה של קרח
(חשוב מאוד שהקרח יהיה חם)
בהתחלה זה כואב
אחר־כך יוצא החוצה
וכולם שמחים
ופתאום - איזה יופי
הוא הולך - לבד
איך שיר נולד?
כמו תינוק...
הילדה הכי יפה בגן
יש לה עיניים הכי יפות בגן
וצמה הכי יפה בגן
ופה הכי יפה בגן
וכמה שמביטים בה יותר
רואים שאין מה לדבר
והיא הילדה
הכי יפה, יפה בגן
כשהיא מחייכת
גם אני מחייכת
וכשהיא עצובה
אני לא מבינה
איך אפשר להיות עצובה
כשאת הילדה הכי יפה בגן
אתמול בחמש אחרי הצהריים
הלכנו עם אמא למכולת
ובדרך ראינו
שהגן שלנו סגור
הנדנדות עומדות
בין העצים הגבוהים
והפרחים
כאלה נמוכים ובלי צבעים
כי הגן שלנו סגור
קוביות נרדמות מסודרות בסל
ואין שם אף ילד שיבנה מהן מגדל
אין שם אף גננת שתגיד
מה מותר ומה אסור
וכל הספרים מסודרים על המדף
כי אין מי שישמע סיפור
קוביות נרדמות מסודרות בסל
ואין שם אף ילד שיבנה מהן מגדל
הנדנדות עומדות בין העצים הגבוהים
והפרחים כאלה נמוכים ובלי צבעים
אתמול בחמש אחרי הצהרים הלכנו עם אמא למכולת
ובדרך ראינו שהגן שלנו סגור
בסוף רמת גן יש מקום מיוחד
שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד
יש שם בית גבוה גבוה בלי חלונות עם שלוש ארובות
ושלושים מכונות יום ולילה עובדות
ושבעים פועלים עם סינר וכפפות
מכינים שוקולד בכל הצורות
שוקולד קטן ושוקולד גדול
שוקולד יקר ושוקולד בזול
שוקולד אגוזים ושוקולד סתם
לעשירים ולכולם והריח בחינם
וכל האזרחים עוצרים ומריחים...
עוצרים הילדים שרצים בשכונה
עוצר האוטובוס מעבר לפינה
החתולים מפסיקים לברוח מהכלבים
השוטרים עומדים ליד הגנבים
כולם מביטים אל הארובות
ולאט לאט, האף שלהם,
מתמלא בריח של שוקולד
שוקולד קטן ושוקולד גדול...
בסוף רמת גן יש מקום מיוחד
שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד
טוב,
ליל מנוחה וחלום
כבר מאוחר
ומחר נקום ונראה
איך שמגיע היום
בסוף כל לילה
טוב,
חושך נפל על הרחוב
רק הירח משאיר
את אורו הצהוב
צרצר מצרצר צרצורו שר -
לילה טוב...
רעמים וברקים בליל חורף קר
לא נשמעים תמיד אותו הדבר
ברקים ורעמים, רעמים וברקים
לפעמים קרובים ולפעמים רחוקים.
רעמים וברקים בלילות הגשומים
את הברק רואים אבל את הרעם שומעים
יש רעמים שמאוד מפחידים
ויש כאלה שרק קצת
יש רעם חלש ורעם בינוני
ורעם חזק חזק שלא נעים לשמוע
בעיקר אם אתה לבד
(לעתים רחוקות אתה פוגש רעם נחמד)
אני אוהב שוקולד ועוגות גבינה
וארטיק וסוכריות ותות גינה
אני אוהבת ימי הולדת ושקיות עם דברים טובים
ואת השמש ואת הירח וגם כמה כוכבים
אני אוהב את החורף ואת הקיץ ואת הסתיו
ואת האביב ואת מה שעכשיו
אני אוהב את גלית בעיקר עם צמות
ואת זאת עם הנמשים ואת זאת עם הגומות
אני אוהב את אמא ואת אבא גם
ואת שולה הגננת ואת הדודה מרים
אני אוהב את סבא ואת סבתא אני אוהב את אחותי
אבל הכי הכי הרבה אני אוהב אותי
אם אני רואה אישה פנויה
אני שואל אותה מה בנוגע
אם שואלים אותי מה השעה
אז אני טוען שאני לא יודע
אם אני רואה גנב,
אני נגנב איתו
ואם אני רואה זמן בסביבה
אני לוקח אותו, לוקח ת'זמן
אם בסיבוב ניגש אליי שוטר
אני מושיט לאזיקים את הידיים
אם מתחשק לי לא להיות עצוב,
אז אני נוסע לכיוון ירושלים
אם אני רואה חתול,
אני לטובתו.
ואם אני רואה זמן בסביבה
אני לוקח אותו
לוקח ת'זמן
אני יושב בשקט על ספסל לא ציבורי
ולא שואל את אף אחד מתי תורי
נשען על הירח ומביט
איך העולם מסתובב כמו תקליט
יש טיפוסים שמתייחסים אל החיים
כמו אל טיול מאורגן,
אבל אני לא נוסע,
אני לוקח ת'זמן
אם אומרים לי שאני טועה
אני אפילו לא מתחיל להתווכח
אם מספרים לי שהתחילה מלחמה
אז אני מיד עובר לצד שמנצח
אם אני רואה זקן,
אשמע בעצתו
ואם אני רואה זמן בסביבה
אני לוקח אותו, לוקח ת'זמן
את אמרת לי שאני מבולבל ועצבני,
לא שומע, לא רואה, ובדרך כלל טועה.
את יודעת - זה נכון
ככה את רצית אותי, קחי אותי
ככה, עם כל מה שיש בי
את אמרת לי לעזוב,
אז עכשיו אני ברחוב
אין לי בית, אין לי שם
כל היום אני אשם
כל היום אני רושם
ככה את רצית אותי, קחי אותי
ככה, עם כל מה שיש בי.
אז אני לא רוצה להתאמץ,
על הגג אני שורץ,
מתנשא מעל העיר
ומפציץ מן האוויר
לא רואה ולא מכיר
ככה את רצית אותי, קחי אותי
ככה, עם כל מה שיש בי
הייתי הילד הכי קטן בכיתה
הכי קטן בשיעור,
והכי קטן בהפסקה
בסוף השנה,
כשהיו מצלמים,
ואני, הנמוך,
תמיד עומד בסוף הילדים
על ארגז הפוך
הילדים הגבוהים עומדים בשורה,
ופתאום אני מטר ועשרה,
ראשי נוגע בחגורה של המורה
בלילה הייתי בוכה לי
בתוך השמיכות
אלוהים, תעשה שלא יסתירו לי
ושאוכל לראות!
אני חושב שמישהו למעלה
שמע את הדברים,
כי עכשיו אני גם בן שבע
וגם מטר ועשרים
בקפה ורד יושבת גברת ומספרת סיפור
אוספת רגליה מראה ירכיה לידיעת הציבור
אומרת "פריז בשנה שעברה
לא בן אדם זה ברור"
פותחת כפתור בחולצה שנראה את הלב השבור
מה יש לך גברת לוין
מה יש לך גברת לוין
מה יש לך?
איש לא יודע כמה היא סובלת בין ארבע לשש בעיקר
אחר כך היא שני מספרים מצלצלת
בוכה טלפונית בכי מר
למדה פילוסופיה באופן פרטי ומתה לדעת יותר
הרבה אנשים כבר קראו לה אישתי
והלכו למקום אחר
מה יש לך גברת לוין
מה יש לך גברת לוין
מה יש לך?
עד שהייתה בת שלושים וחמש ארבע שנים רצופות
כיסתה את עיניה במשקפי שמש איזה עיניים יפות
עדיין נמצאת באותו הקפה אבל בידה עפרון
כותבת בכתב מסוגנן ויפה על ענייני תיאטרון
מה את כותבת גברת לוין שואלים קוראי העיתון
מה את כותבת גברת לוין שואלים קוראי העיתון
מה יש לך גברת לוין
מה יש לך גברת לוין
מה יש לך שאף אחד לא מבין
מה יש לך
גברת לוין?
שוב צולל לתוך עינייך
שוב לוחץ לך את היד
הלוואי שחלומותיך
יתגשמו ביום אחד
כן אבל תסלחי לי
פרידות עושות אותי לחוץ
אז קחי איתך מעיל או סוודר
כי קר שם בחוץ
כן את יכולה ללכת
אולי יהיה לך טוב לבד
אחרי כל השנים ביחד
תראי אותך כמו שאת
שיהיה לך טוב
תמיד חיכינו לפיצוץ
ומה אני אגיד לך מותק
קר שם בחוץ
כל כך קר, קר שם בחוץ
מתי תתפסי שהחיים זה לא קיבוץ
כדאי שתדעי, מה שלא תעשי
קר שם, קר שם בחוץ
די גמרנו את אומרת
ושוב אני בלי אף מילה
בכל סוף דרך שנגמרת
יש תקווה להתחלה
לאופק שייפתח
עכשיו אני חייב לרוץ
תמיד אני אוהב אותך
וקר שם בחוץ
הירח שט בין השלוליות
ויוצא מהמסלול
כל העננים בוכים בבת אחת
רק שלא יהיה מבול
יש אחת שמחכה לי
היא תאיר לי את פני
היא תצבע לי את הקשת
ותדליק לי את חיי
ביום כזה אני רואה
ערב של יום בהיר ושיר בא לי
ביום כזה אני רואה
ערב של יום בהיר יש לי שיר
הגשמים סוגרים את האנשים
לא יוצאים מהבתים
רק אני יושב לבד ומתפלא
איך האווזים שטים
יש אחת שמחכה לי
היא תאיר לי את פני
היא תצבע לי את הקשת
ותדליק לי את חיי
ביום כזה אני רואה...
לילה בלי כוכב תסתכלו עליו
רץ יחף בין הטיפות
האוויר נקי והעולם חדש
תני לי רמז שאת פה
יש אחת שמחכה לי
היא יודעת לאהוב
יש אחת שמחכה לי
ואני כבר די קרוב
ביום כזה אני רואה...
בוקר - לחי יבשה
שמש - כמו ביצה קשה
רוח - למה את צריכה
למה - למה את בוכה?
כשאת בוכה את לא יפה
את לא יפה
די לך, הו די לך
ילדה
לילה - הנה הוא כבר בא
די לך - אין לך שום סיבה
שקט - לחם עם ריבה
למה - למה את בוכה?
כשאת בוכה את לא יפה
את לא יפה
די לך, הו די לך
ילדה
אל תגידי כן
ואל תגידי לא
אל תחפשי את הסוף
הענן בוכה
אל הים שוחה
יש אוניה על החוף
אוניה קטנה וארץ ישנה
לנו שם באופק מחכה
יש שם פרפרים
ושלג בהרים
פרחים יפים סגורים
כמו נשיקה
אל תגידי כן
ואל תגידי לא
ים מדבר בלי מילים
אלמוגים יפים
ושלושה שחפים
עפים מעל הגלים
גם אם נחפש בכל נמל קטן
ובים נפליג כל השנה
בתוך ים סוער
רק שנינו נישאר
כי לאהבה אין מדינה
אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי,
והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי
שומר עברי על סוס לבן, בלילה שחור
על שפת הכינרת טרומפלדור היה גיבור
תל אביב הקטנה, חולות אדומים, ביאליק אחד
שני עצים שיקמים, אנשים יפים מלאים חלומות
ואנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות,
כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת
כאן, איפה שאתה רואה את הדשא
היו פעם רק יתושים וביצות
אמרו שפעם היה כאן חלום נהדר
אבל כשבאתי לראות לא מצאתי שום דבר
יכול להיות שזה נגמר
יכול להיות שזה נגמר
אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי
פלמ"ח, פינג'אן, קפה שחור וכוכבים
אנגלים, מחתרת וילקוט הכזבים
שפם ובלורית, כאפיה על צוואר, ירון זהבי
אלתרמן, תמר, בחורות יפות, מכנסיים קצרים
והיה להם בשביל מה לקום בבוקר
כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת
כאן, איפה שאתה רואה את הדשא...
אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי
יום אחד, יום אחד,
שם נולד לטייל ביער,
ורקמה מחוטים של זהב בן מלך קטן,
אם חורגת וסוס לבן
יום אחד, יום אחד
בית קט ונפתח השער...
נסיכה עייפה נרדמה על קרן של אור,
בא אורח על סוס שחור
למה לא, למה לא עכשיו,
מה שבטח יבוא רק מחר
למה לא, למה לא עכשיו
מה שבטח יבוא מחר
לא היה, לא היה
סוס לבן, נסיכה ביער
לא היו אגדות מעולם היה רק חלום
לא באושר, אך עד היום
לא היה לא היה שלום
למה לא, למה לא עכשיו...
אבשלום, אבשלום
כמו חלום, כמו חלום בקיץ
למה לא, למה לא, למה לא יבוא כבר עכשיו
מה שבטח יבוא מחר
לימים זה נשכח כאיננו
אבל כשהערב אורב
אומר לך כך בינינו
פחות אבל עוד כואב
על מה שנפצע בי, נפצע והגליד
כמעט ואינני חושב
לומדים לחיות עם זה ככה
פחות אבל עוד כואב
עם כוס ורקיק אפשר להמתיק
אין קץ לבריחות
זה לא נעלם רק רחוק או נרדם
וכואב אבל פחות
לא נעלם רק רחוק
כואב אבל פחות
פחות ועדיין, עדיין פוגע
זה בא והולך את יודעת
זה כואב כשאני, אני בך נוגע
זה כואב כשאת נוגעת
פחות ועדיין, עדיין פוגע
זה בא והולך את יודעת
כואב כשאני, כואב לי כשאת
זה כואב כשאת נוגעת
לימים זה נשכח כאיננו
אבל כשהערב אורב
אומר לך כך בינינו
פחות אבל עוד כואב
לא עד כדי אנחות
ואם רע לי אני כותב
כואב אבל פחות
פחות אבל עוד כואב
כואב אבל פחות
פחות אבל עוד כואב
פחות ועדיין, עדיין פוגע...
עורה, עורה אוריה
הלילה לא תבוא בת שבע
עורה, עורה אוריה
הלילה לא תבוא בת שבע
גם הארמון רוצה לנוח
כולם כולם כבר ישנים
רק אישתך יצאה לשוח
היא עם דוד בשושנים
עורה, עורה אוריה...
הם מדברים בכל הפלך
על אוריה, על החיתי
הלא המלך הוא רק מלך
אז אל תצעק: "אשתי, אשתי!"
עורה, עורה אוריה...
אין ריח של בשמים בבוקר
המלך נח על הספות
והכבשים בוכות לשוקת
אשר ממנה הן שותות
עורה, עורה אוריה...
הוא יושב על שפת הנחל בין ערביים
הוא מקשיב לקול שירי המים הזכים
הוא שומע איך פרחים צומחים
והטל יורד לו
וקופא על לחייו כמו פנינים
מבדידות האנשים הופכים קשים
מעטים יוצאים ממנה נשכרים
יש הפוחד מהדממה
יש המגלה בה נשמה
הוא מביט אל תוך השמש למעלה
והאור נשאר בתוך עיניו העצומות
והרוח מפזרת סודותיה
הוא נושם עמוק את בושם השדות
מבדידות האנשים הופכים קשים...
חזרתי הביתה אחרי עשרים שנה
במבט ראשון דבר לא השתנה
שני סוסים קשורים לעץ התאנה
קרטון על הבטון עם "חץ לחתונה"
רקפות עוטפות זרי סלעים כהים
שלוליות מקרקרות את שיר הצפרדעים
הזקנים יושבים בחוץ ומדברים
ספלים סדוקים של תה, ביסקוויטים עם חורים
אבל לאן נעלמו הילדים
ששיחקתי איתם
איפה כל הילדים
איפה הם כולם
מי לקח לי אותם
תרנגולות, פרות ופה ושם כבשים
שפן בורח כמו שפן לתוך הפרדסים
מרבד תלתן רטוב נוצץ באור ירוק
שועל שקרן בוכה בואדי לא רחוק
אבל לאן נעלמו הילדים...
אני מביט מהחלון
וזה עושה לי די עצוב,
האביב חלף עבר לו
מי יודע אם ישוב
הליצן נהיה למלך
הנביא נהיה ליצן
ושכחתי את הדרך
אבל אני עוד כאן
ויהיה טוב
יהיה טוב, כן
לפעמים אני נשבר
אז הלילה
הו הלילה
איתך אני נשאר
ילדים לובשים כנפיים
ועפים אל הצבא
ואחרי שנתיים
הם חוזרים ללא תשובה
אנשים חיים במתח
מחפשים סיבה לנשום
ובין שנאה לרצח
מדברים על השלום
ויהיה טוב...
שם למעלה בשמיים
עננים לומדים לעוף
ואני מביט למעלה
ורואה מטוס חטוף
ממשלה של גנרלים
מחלקת את הנוף
לשלהם ולשלנו
ולא רואים ת'סוף
הנה בא נשיא מצרים
איך שמחתי לקראתו
פירמידות בעיניים
ושלום במקטרתו
ואמרנו בוא נשלימה
ונחיה כמו אחים
ואז הוא אמר קדימה,
רק תצאו מהשטחים
ויהיה טוב...
אני מביט מהחלון
לראות אם כל זה אמיתי
מביט מהחלון וממלמל את תפילתי
עוד נגור זאב עם כבש
ונמר ירבץ עם גדי
אך בינתיים אל תוציאי
את ידך מכף ידי
כי יהיה טוב...
אני מביט מהחלון
אולי מגיע יום חדש