הַנְּסִיכָה אֲבִיגַיִל וּבֵית הַחֲרֹשֶׁת לִרְגָשׁוֹת

הַחַיִּים שֶׁל הַנְּסִיכָה אֲבִיגַיִל הָיוּ מֻשְׁלָמִים — עַד שֶׁלְּפֶתַע הַכֹּל הִשְׁתַּבֵּשׁ. אבִיהָ הַמֶּלֶךְ שָׁקַע בְּעֶצֶב, לֹא יָצָא מִמִּטָּתוֹ וְלֹא מָשָׁל בַּמַּמְלָכָה. אֲבִיגַיִל הֶחְלִיטָה שֶׁהִיא תַּעֲשֶׂה הַכֹּל כְּדֵי לַעֲזֹר לְאבִיהָ. יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ לָארְמוֹן אוֹרֵחַ מְעַט מוּזָר וְהִכְרִיז, "אֲנִי יָכוֹל לְשַׁחְרֵר אֶת הַמֶּלֶךְ מִיִּסּוּרָיו!" | יָנֵץ לֵוִי בְּסִפּוּר יְלָדִים עַל מְקוֹמָם שֶׁל רְגָשׁוֹת בְּחַיֵּינוּ

יָנֵץ לֵוִי
איור: אבי בלייר
ה

חַיִּים שֶׁל הַנְּסִיכָה אֲבִיגַיִל הָיוּ נִפְלָאִים. הִיא חַיָּה בְּאַרְמוֹן עֲנָקִי, מֻקָּף בְּגַן יְפֵהפֶה. הוֹרֶיהָ, הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה, אָהֲבוּ אוֹתָהּ. הַמְּשָׁרְתִים עָזְרוּ לָהּ בְּשִׂמְחָה בְּכָל דָּבָר. כָּל מָה שֶׁרָצְתָה הִגִּיעַ לָאַרְמוֹן — מִשְׂחָקִים, צַעֲצוּעִים, מִתְקְנֵי שַׁעֲשׁוּעִים, מוֹרִים, נַגָּנִים, רַקְדָנִים, קוֹסְמִים, וַאֲפִלּוּ רַכֶּבֶת קְטַנָּה שֶׁהִסִּיעָה אוֹתָהּ בְּרַחֲבֵי הָאַרְמוֹן וְגַנּוֹ. חַיֶּיהָ שֶׁל הַנְּסִיכָה הָיוּ שְׂמֵחִים, עַלִּיזִים וְנוֹחִים. הָיָה לָהּ גַּם כֶּלֶב חָמוּד בְּשֵׁם לֵב.

הַנְּסִיכָה אֲבִיגַיִל הָיְתָה כְּמוֹ עוּגִיָּה עֲטוּפָה בְּצֶמֶר גֶּפֶן מָתוֹק וְרַךְ שֶׁמֵּגֵן עָלֶיהָ מִכָּל רַע.

הַבְּעָיָה הַיְּחִידָה הָיְתָה שֶׁגַּם הַנְּסִיכָה, גַּם הוֹרֶיהָ וְגַם תּוֹשָׁבֵי מַמְלֶכֶת תַּרְגֵּשְׁיָה חָיוּ כֻּלָּם בְּעוֹלַם הָאַגָּדוֹת. כַּיָּדוּעַ, בְּאַגָּדוֹת הַהַתְחָלָה אוּלַי נֶחְמָדָה, אֲבָל בַּהֶמְשֵׁךְ הַדְּבָרִים מִסְתַּבְּכִים. תָּמִיד קוֹרֶה דָּבָר לֹא רָצוּי שֶׁמְּשַׁבֵּשׁ אֶת הַכֹּל, שֶׁמְּקַלְקֵל. וְזֶה מָה שֶׁקָּרָה: יוֹם אֶחָד חָלְתָה הַמַּלְכָּה הָאֲהוּבָה וְטוֹבַת הַלֵּב. הָרוֹפְאִים נִסּוּ לַעֲזֹר כְּכָל יְכָלְתָּם, אַךְ לְאַחַר זְמַן קָצָר הַמַּלְכָּה טוֹבַת הַלֵּב מֵתָה. כָּל בְּנֵי הַמַּמְלָכָה הָיוּ עֲצוּבִים. תּוּגָה יָרְדָה עַל תַּרְגֵּשְׁיָה. הָאַרְמוֹן הָיָה שָׁקֵט וְדוֹמֵם — שׁוּם צְחוֹק, שׁוּם שִׁיר, שׁוּם קוֹל. מִפַּעַם לְפַעַם נִשְׁמְעוּ נְבִיחָה אוֹ שְׁתַּיִם מִפִּיו שֶׁל לֵב שֶׁשָּׁאַל, "לְאָן נֶעֶלְמָה הַמַּלְכָּה? לָמָּה כֻּלָּם שְׁקֵטִים? לָמָּה אַתְּ לֹא מְשַׂחֶקֶת אִתִּי בְּגַן הָאַרְמוֹן כְּמוֹ פַּעַם?" אֲבָל מֵאַחַר שֶׁלֹּא הָיָה מְתַרְגֵּם מִכַּלְבִּית בָּאַרְמוֹן, אַף אֶחָד לֹא הֵבִין מָה הוּא רוֹצֶה.

הַנְּסִיכָה אֲבִיגַיִל בָּכְתָה וְהִתְגַּעְגְּעָה לְאִמָּהּ בְּכָל לִבָּה. אִמָּהּ אָמְנָם הָיְתָה הַמַּלְכָּה, אֲבָל עֲבוּר אֲבִיגַיִל הִיא הָיְתָה קֹדֶם כֹּל אִמָּא. אֲבִיגַיִל רָצְתָה שֶׁאִמָּהּ תְּשַׂחֵק אִתָּהּ שׁוּב בְּגַן הָאַרְמוֹן, שֶׁתְּשׂוֹחֵחַ אִתָּהּ, שֶׁתָּשִׁיר לָהּ שִׁירִים לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, אֶלָּא שֶׁאָז רָאֲתָה שֶׁאָבִיהָ הֶעָצוּב נִשְׁכַּב בְּמִטָּתוֹ. עָבְרוּ יוֹם וְעוֹד יוֹם וְעוֹד יוֹם, חָלְפוּ יָמִים רַבִּים, וְהַמֶּלֶךְ לֹא יָצָא מֵהַמִּטָּה. הוּא רַק שָׁתַק. הוּא הִזְנִיחַ אֶת עִנְיְנֵי הַמַּמְלָכָה. הוּא לֹא הִתְיַשֵּׁב בְּכֵס הַמְּלוּכָה. הוּא לֹא פָּגַשׁ אֶת שָׂרָיו וְיוֹעֲצָיו. הוּא לֹא אָכַל. הוּא בְּקֹשִׁי שָׁתָה. רַק שָׁכַב בְּחַדְרוֹ הֶחָשׁוּךְ וְנֶאֱנַח בְּעֶצֶב.

הַנְּסִיכָה אֲבִיגַיִל הֶחְלִיטָה לַעֲזֹר לְאָבִיהָ. הִיא מָחֲתָה אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ וְנִכְנְסָה לְחַדְרוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ בְּיַחַד עִם לֵב. הַכֶּלֶב הֶחָמוּד כִּשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת, כִּי חָשַׁב בְּטָעוּת שֶׁהַמֶּלֶךְ וּבִתּוֹ עוֹמְדִים לְהוֹצִיא אוֹתוֹ לְטִיּוּל בְּגַן הָאַרְמוֹן, כְּמוֹ פַּעַם. אֲבִיגַיִל נִגְּשָׁה לַחַלּוֹן וְהֵסִיטָה מְעַט אֶת הַוִּילוֹן כְּדֵי שֶׁאוֹר הַיּוֹם יִכָּנֵס אֶל הַחֶדֶר. הַמֶּלֶךְ נֶאֱנַח, כִּסָּה אֶת עֵינָיו הַמְּסֻנְוָרוֹת בַּשְּׂמִיכָה וּבִקֵּשׁ לְהַחְשִׁיךְ שׁוּב אֶת הַחֶדֶר.

הַנְּסִיכָה הִצִּיעָה לְאָבִיהָ שֶׁיֵּלְכוּ לְטַיֵּל בְּגַן הָאַרְמוֹן וְאוּלַי אֲפִלּוּ יְשַׂחֲקוּ בְּמַחְבּוֹאִים, אֲבָל הַמֶּלֶךְ שׁוּב נֶאֱנַח וְלֹא עָנָה.

הַנְּסִיכָה יָרְדָה לְמִטְבַּח הָאַרְמוֹן וְהֵבִיאָה לַחֶדֶר צַלַּחַת שֶׁעָלֶיהָ הַמַּאֲכָל הָאָהוּב עַל אָבִיהָ — פַּחְזָנִיּוֹת מְמֻלָּאוֹת בִּקְרֶם דֻּבְדְּבָנִים. לֵב שָׂמַח וְחָשַׁב, "אִם לֹא טִיּוּל, לְפָחוֹת יִהְיוּ פֵּרוּרִים לְלַקֵּק מֵהָרִצְפָּה". הַנְּסִיכָה הִגִּישָׁה לְאָבִיהָ אֶת הַפַּחְזָנִיּוֹת, אֲבָל הַמֶּלֶךְ לֹא רָצָה אֲפִלּוּ לִטְעֹם.

לֵב הִתְאַכְזֵב, כִּי שׁוּם פֵּרוּר לֹא צָנַח לָאָרֶץ.  

בָּעֶרֶב מִלְּאָה הַנְּסִיכָה אַמְבָּט חַם עֲבוּר אָבִיהָ, אֲבָל הוּא לֹא רָצָה לָצֵאת מֵהַמִּטָּה.

---

כָּךְ, יוֹם אַחַר יוֹם, נִסְּתָה הַנְּסִיכָה לַעֲזֹר לְאָבִיהָ לָצֵאת מִמִּטַּת יְגוֹנוֹ. אֲבָל הַמֶּלֶךְ הָיָה כָּל כָּךְ עָצוּב שֶׁלֹּא הָיָה מְסֻגָּל אֲפִלּוּ לְהִתְיַשֵּׁב.

אֲבִיגַיִל קָרְאָה לָרוֹפֵא הַמַּלְכוּתִי. אוּלַי הוּא יוּכַל לַעֲזֹר לַמֶּלֶךְ. הָרוֹפֵא נִכְנַס לַחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ, הִקְשִׁיב לִפְעִימוֹת הַלֵּב שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְלַנְּשִׁימָה שֶׁלּוֹ. הוּא בִּקֵּשׁ מֵהַמֶּלֶךְ לִנְשֹׁם עָמֹק וְאָז לְהִשְׁתַּעֵל. הוּא הֵצִיץ בְּאָזְנָיו בְּפָנָס, הִבִּיט אֶל תּוֹךְ עֵינָיו, נָקַשׁ פֹּה וְגִשֵּׁשׁ שָׁם.

"אֶתֵּן לְהוֹד רוֹמְמוּתוֹ כַּמָּה תְּרוּפוֹת", אָמַר הָרוֹפֵא הַמַּלְכוּתִי לַנְּסִיכָה. "חָשׁוּב שֶׁיִּשְׁתֶּה אוֹתָן מִדֵּי בֹּקֶר, צָהֳרַיִם וָעֶרֶב".

הַנְּסִיכָה נָתְנָה לְאָבִיהָ אֶת הַתְּרוּפוֹת בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהוֹרָה הָרוֹפֵא — בַּבֹּקֶר, בַּצָּהֳרַיִם וּבָעֶרֶב. אֲבָל לְצַעֲרָהּ הַיָּמִים חָלְפוּ וְשׁוּם שִׁקּוּי לֹא עָזַר. הַמֶּלֶךְ נוֹתָר בַּמִּטָּה.

"אִם הָרוֹפֵא הַמַּלְכוּתִי לֹא הִצְלִיחַ, אֲנִי חַיֶּבֶת לְהַשִּׂיג רוֹפְאִים אֲחֵרִים", חָשְׁבָה אֲבִיגַיִל. הִיא זָכְרָה שֶׁאָבִיהָ וְאִמָּהּ נֶעֶזְרוּ תָּמִיד בִּשְׁלִיחֵי הַמֶּלֶךְ כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת מְבֻקָּשָׁם. הִיא הוֹרְתָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁלִיחֵי הַמֶּלֶךְ לָצֵאת אֶל כָּל רַחֲבֵי הַמַּמְלָכָה וּלְחַפֵּשׂ רוֹפְאִים וְרוֹפְאוֹת שֶׁאוּלַי יוּכְלוּ לְסַיֵּעַ לַמֶּלֶךְ.

"אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי רַק נְסִיכָה", הִיא הִסְבִּירָה לַשְּׁלִיחִים, "אֲבָל אָבִי הַמֶּלֶךְ זָקוּק לְעֶזְרָה".

הַשְּׁלִיחִים יָצְאוּ לְדַרְכָּם. בִּמְהֵרָה רוֹפְאִים וְרוֹפְאוֹת מִכָּל קְצוֹת הָאָרֶץ הֵחֵלּוּ לְהַגִּיעַ אֶל הָאַרְמוֹן כְּדֵי לַעֲזֹר לַמֶּלֶךְ. כָּל רוֹפֵא וְרוֹפְאָה נִסּוּ טִפּוּל אַחֵר: הַמֶּלֶךְ בָּלַע כָּל מִינֵי שִׁקּוּיִים, אֲבָקוֹת וְכַדּוּרִים. הוּא קִבֵּל זְרִיקוֹת. הוּא טֻלְטַל, הוּא נֹעַר, הוּא סֻנְוַר, נִמְשַׁח, נִמְרַח, חֻמָּם, קֹרַר וַאֲפִלּוּ דֻּגְדַּג. אֲבָל לְצַעֲרָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה אַף אֶחָד מֵהָרוֹפְאִים לֹא הִצְלִיחַ לְסַיֵּעַ לְאָבִיהָ.

"אַבָּא עָצוּב", חָשְׁבָה אֲבִיגַיִל, "צְרִיכִים לְרוֹמֵם אֶת רוּחוֹ. צְרִיכִים לְהַצְחִיק אוֹתוֹ".

בְּעֶזְרַת הַשְּׁלִיחִים הִזְמִינָה הַנְּסִיכָה אֶל חַדְרוֹ שֶׁל אָבִיהָ בַּדְרָנִים, לֵיצָנִים, נַגָּנִים, לוּלְיָנִים וְגַם חַיּוֹת פֶּרֶא מְיֻחָדוֹת. הִיא הֵבִיאָה אֶל הַמֶּלֶךְ אֲפִלּוּ סָלָמַנְדְּרָה מְזַמֶּרֶת, שֶׁקָּרְאָה עָלֶיהָ בָּעִתּוֹן. הַסָּלָמַנְדְּרָה הִגִּיעָה לְחַדְרוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הֶעָצוּב בְּיַחַד עִם עֶשֶׂר קָנָרִיּוֹת, עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם צִרְצָרִים, יָעֵן מְרַקֶּדֶת וּדְבוֹרָה מְזַמְזֶמֶת. הַצִּרְצָרִים הֵחֵלּוּ לְצַרְצֵר בְּקֶצֶב, הַקָנָרִיּוֹת הִצְטָרְפוּ בְּשִׁירָה, הַיָּעֵן הִדְּסָה, וְהַדְּבוֹרָה זִמְזְמָה בַּמְּקוֹמוֹת הַנְּכוֹנִים, וְאָז פָּתְחָה הַסָּלָמַנְדְּרָה אֶת פִּיהָ וְשָׁרָה. כֻּלָּם רָקְדוּ יַחַד. זֶה הָיָה מוֹפָע מַרְהִיב וּמְשַׁעֲשֵׁעַ.

אַךְ לְצַעֲרָהּ שֶׁל אֲבִיגַיִל הַמֶּלֶךְ לֹא חִיֵּךְ וְלֹא צָחַק. לִבּוֹ נוֹתָר עָצוּב, וְהוּא עַצְמוֹ נִשְׁאָר בַּמִּטָּה.

הַיָּמִים חָלְפוּ. הַמֶּלֶךְ הָלַךְ וְרָזָה, הָלַךְ וְהֶחְוִיר, הָלַךְ וְהִתְעַיֵּף. יְגוֹנוֹ הִתְפַּזֵּר בְּרַחֲבֵי הַמַּמְלָכָה כְּמוֹ עָנָן שָׁחֹר הַמְּכַסֶּה עַל הַכֹּל. כָּל בְּנֵי הַמַּמְלָכָה שָׁמְעוּ שֶׁמַּלְכָּם שָׁקוּעַ בְּעִצְּבוֹנוֹ, שֶׁהוּא אֵינוֹ יוֹצֵא מִמִּטָּתוֹ וְשֶׁיָּמִים אֲרֻכִּים לֹא הִתְיַשֵּׁב עַל כֵּס הַמְּלוּכָה. בְּלִי מֶלֶךְ עַל הַכֵּס הַמַּמְלָכָה הִדַּרְדְּרָה: בִּנְיָנִים לֹא נִבְנוּ, כְּבִישִׁים לֹא נִסְלְלוּ, רְחוֹבוֹת לֹא נֻקּוּ, פָּנָסֵי רְחוֹב לֹא תֻּקְּנוּ, גַּנִּים צִבּוּרִיִּים לֹא הֻשְׁקוּ, בָּתֵּי חוֹלִים וּבָתֵּי סֵפֶר נִסְגְּרוּ. הַמַּמְלָכָה הָלְכָה וְדָעֲכָה. שְׁנֵים עָשָׂר שְׁלִיחֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ מִדֵּי יוֹם אֶל הָאַרְמוֹן וְדִּוְּחוּ שֶׁתַּרְגֵּשְׁיָה עַל סַף הִתְמוֹטְטוּת. אֲבָל הַמֶּלֶךְ אֲפִלּוּ לֹא הֵגִיב.

אֲבִיגַיִל לֹא רַק הִתְגַּעְגְּעָה, הִצְטַעֲרָה וְדָאֲגָה, אֶלָּא גַּם כָּעֲסָה. "לָמָּה אַבָּא לֹא יוֹצֵא מֵהַמִּטָּה? לָמָּה הוּא לֹא מוֹלֵךְ עַל תַּרְגֵּשְׁיָה, כְּמוֹ פַּעַם? לָמָּה הוּא לֹא מִתְנַהֵג כְּמוֹ שֶׁאַבָּא אָמוּר לִנְהֹג?" חָזְרָה וְחָשְׁבָה בְּלִבָּהּ. "אֲנִי חַיֶּבֶת לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ!"

אֲבָל הִיא לֹא יָדְעָה מָה לַעֲשׂוֹת. מָה עוֹד יוּכַל לַעֲזֹר לַמֶּלֶךְ?

---

כָּךְ הָיוּ פְּנֵי הַדְּבָרִים, עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד הִגִּיעַ לָאַרְמוֹן אוֹרֵחַ מְעַט מוּזָר.

הָאוֹרֵחַ שֶׁהִגִּיעַ לַמַּמְלָכָה הָיָה מַר טַיְקוּנוֹבִיץ', וְהוּא בֶּאֱמֶת הָיָה מְעַט מוּזָר. כְּשֶׁצָּעַד בְּכִכַּר הָעִיר הָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ הִתְנַדְנֵד עַל צַוָּארוֹ כְּאִלּוּ הוּא מְחֻבָּר אֵלָיו בִּקְפִיץ. הוּא סָחַב מִזְוָדָה כְּבֵדָה וּגְדוֹלָה, וְזוֹ גָּרְמָה לוֹ לִצְעֹד בְּאִטִּיּוּת וְלִנְטוֹת שְׂמֹאלָה כְּאִלּוּ הוּא צוֹלֵעַ. פֶּרַח יָבֵשׁ קִשֵּׁט אֶת דַּשׁ הַמְּעִיל שֶׁלּוֹ. אֲבָל כָּל אֵלֶּה לֹא הָיוּ הַסִּבָּה לְכָךְ שֶׁמַּר טַיְקוּנוֹבִיץ' נִרְאָה מְעַט מוּזָר.

כָּל מִי שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ חָשְׁבוּ בְּלִבָּם, "הָאִישׁ הַזֶּה מְעַט מוּזָר... אֲבָל מָה מוּזָר בּוֹ?" מַשֶּׁהוּ בְּהַבָּעַת הַפָּנִים. מַשֶּׁהוּ בַּפֶּה, בָּעֵינַיִם, בַּלְּחָיַיִם. הֲרֵי בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֶפְשָׁר לָדַעַת לְפִי הַבָּעַת הַפָּנִים מָה מַרְגִּישׁ מִי שֶׁעוֹמֵד מוּלֵנוּ — שָׂמֵחַ אוֹ עָצוּב, שָׁלֵו אוֹ עַצְבָּנִי, גֵּאֶה אוֹ מְבֻיָּשׁ. אֲבָל פָּנָיו שֶׁל טַיְקוּנוֹבִיץ' — הַפֶּה, הָעֵינַיִם וְהַלְּחָיַיִם - לֹא הִבִּיעוּ שׁוּם רֶגֶשׁ, וְזוֹ הַסִּבָּה לְכָךְ שֶׁנִּרְאָה מְעַט מוּזָר בְּעֵינֵי כָּל מִי שֶׁהִבְחִינוּ בּוֹ.

מַר טַיְקוּנוֹבִיץ' חָצָה אֶת כִּכַּר הָעִיר וְהִמְשִׁיךְ הַיְשֵׁר אֶל שַׁעַר הָאַרְמוֹן. הוּא לֹא הָיָה רוֹפֵא. הוּא לֹא הָיָה קוֹסֵם. הוּא לֹא הָיָה... הָאֱמֶת, אַף אֶחָד לֹא יָדַע מָה מְלַאכְתּוֹ שֶׁל טַיְקוּנוֹבִיץ' אוֹ מִנַּיִן בָּא. הוּא הִגִּיעַ אֶל דֶּלֶת הָאַרְמוֹן וְדָפַק עָלֶיהָ.

בְּלִי מֶלֶךְ עַל הַכֵּס, הַמְּשָׁרְתִים וְהַמְּשָׁרְתוֹת בָּאַרְמוֹן הִתְנַמְנְמוּ רֹב שְׁעוֹת הַיּוֹם וְלֹא עָשׂוּ אֶת הָעֲבוֹדוֹת שֶׁהָיוּ רְגִילִים לַעֲשׂוֹת בֶּעָבָר. לָכֵן לֹא פֶּלֶא שֶׁהָרִאשׁוֹן לָגֶשֶׁת אֶל הַדֶּלֶת הָיָה לֵב. נְקִישׁוֹת דֶּלֶת תָּמִיד מַקְפִּיצוֹת כְּלָבִים. לֵב נָבַח בְּשִׂמְחָה. "סוֹף כָּל סוֹף קוֹרֶה מַשֶּׁהוּ בָּאַרְמוֹן הַזֶּה", הוּא חָשַׁב. אַחֲרֵי לֵב הִגִּיעָה אֶל הַדֶּלֶת הַנְּסִיכָה אֲבִיגַיִל וּפָתְחָה אוֹתָהּ.

אַף עַל פִּי שֶׁלֵּב הָיָה מְחֻנָּךְ וְנָעִים כַּיָּאֶה לְכֶלֶב מַלְכוּתִי, הִתְחִיל לְפֶתַע לִנְהֹם וְלִנְבֹּחַ לְעֶבְרוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ. הוּא נִרְאָה לוֹ מְעַט מוּזָר, וְכַיָּדוּעַ כְּלָבִים נוֹהֲמִים כְּשֶׁהֵם רוֹאִים דָּבָר מוּזָר.

"לֵב, שֶׁקֶט בְּבַקָּשָׁה", אָמְרָה אֲבִיגַיִל, וְהַכֶּלֶב הִשְׁתַּתֵּק.

בְּלִי שָׁלוֹם וּבְלִי לְהַצִּיג אֶת עַצְמוֹ הִכְרִיז טַיְקוּנוֹבִיץ', "אֲנִי יָכוֹל לְשַׁחְרֵר אֶת הַמֶּלֶךְ מִיִּסּוּרָיו!"

"אַתָּה רוֹפֵא?" שָׁאֲלָה הַנְּסִיכָה.

"לֹא".

"אַתָּה מְכַשֵּׁף?" תָּהֲתָה הַנְּסִיכָה.

"לֹא".

"אַתָּה מוֹכֵר תּוֹסְפֵי מָזוֹן?" חָקְרָה הַנְּסִיכָה.

"לֹא".

"אִם כֵּן, מָה אַתָּה?"

"אֲנִי סוֹחֵר", אָמַר טַיְקוּנוֹבִיץ'. "מְחַפֵּשׂ הִזְדַּמְּנֻיּוֹת עִסְקִיּוֹת. קוֹנֶה אוֹ מוֹכֵר — בְּהֶתְאֵם לָעֲלוּת וְלָרֶוַח".

"קוֹנֶה? מוֹכֵר? סוֹחֵר?" הִתְפַּלְּאָה הַנְּסִיכָה.

"אַל דְּאָגָה, נְסִיכָה", אָמַר טַיְקוּנוֹבִיץ'. "שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַשְּׁלִיחִים עַל מַצָּבוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וּמִהַרְתִּי לְכָאן".

"חִפַּשְׂתִּי רוֹפֵא לְאָבִי, לֹא סוֹחֵר", אָמְרָה אֲבִיגַיִל.

"וְהָרוֹפְאִים הִצְלִיחוּ לַעֲזֹר לְאָבִיךְ? אֲנִי אֶעֱזֹר לוֹ. עוֹד תִּרְאִי. לָמָּה שֶׁלֹּא תְּנַסִּי?" אָמַר הָאוֹרֵחַ.

הַנְּסִיכָה רָצְתָה בְּכָל מְאוֹדָהּ לַעֲזֹר לְאָבִיהָ, וְלָכֵן הִיא הִזְמִינָה אֶת טַיְקוּנוֹבִיץ' לְהִכָּנֵס. לֵב עָקַב אַחֲרֵיהֶם וְנָהַם בְּשֶׁקֶט.

הַנְּסִיכָה הוֹבִילָה אֶת הָאוֹרֵחַ אֶל חַדְרוֹ הֶחָשׁוּךְ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, שֶׁשָּׁכַב בַּמִּטָּה בְּרֹאשׁ מְכֻסֶּה בִּשְׂמִיכָה, וְהִשְׁמִיעַ מִפַּעַם לְפַעַם קוֹל אֲנָחָה.

בְּלִי שָׁלוֹם וּבְלִי לְהַצִּיג אֶת עַצְמוֹ הִכְרִיז טַיְקוּנוֹבִיץ', "הוֹד רוֹמְמוּתוֹ, אֲנִי יָכוֹל לְשַׁחְרֵר אוֹתְךָ מִיִּסּוּרֶיךָ!"

הַמֶּלֶךְ נֶאֱנַח בִּתְשׁוּבָה.

"הוֹד רוֹמְמוּתוֹ, אֵינִי רוֹפֵא, אֵינִי מְכַשֵּׁף וְאֵינִי מוֹכֵר תּוֹסְפֵי מָזוֹן, אַךְ אֶשְׂמַח לְהָסִיר מִלִּבְּךָ אֶת הָעֶצֶב שֶׁמַּכְבִּיד עָלֶיךָ".

הַמֶּלֶךְ הֶעָצוּב הֵסִיר אֶת הַשְּׂמִיכָה מֵרֹאשׁוֹ, הִבִּיט בְּטַיְקוּנוֹבִיץ' וְאָז הֶעֱבִיר מַבָּטוֹ אֶל בִּתּוֹ.

"אַבָּא", אָמְרָה הַנְּסִיכָה, "הָאָדוֹן אוֹמֵר שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲזֹר. כְּדַאי לָתֵת לוֹ הִזְדַּמְּנוּת".

"בְּהֶחְלֵט!" קָרָא טַיְקוּנוֹבִיץ'. "אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַמִּלָּה הִזְדַּמְּנוּת. הִזְדַּמְּנוּת עִסְקִית! הִזְדַּמְּנוּת עִסְקִית חַד־פַּעֲמִית!"

"אֲדוֹנִי", אָמְרָה הַנְּסִיכָה, "מָה אַתָּה רוֹצֶה לָתֵת לְאָבִי וְכַמָּה זֶה עוֹלֶה?"

"חָה־חָה!" צָוַח טַיְקוּנוֹבִיץ'. "הָאֱמֶת הִיא שֶׁלֹּא בָּאתִי לִמְכֹּר שׁוּם דָּבָר לַמֶּלֶךְ, לֹא תְּרוּפָה, לֹא שִׁקּוּי, לֹא קָמֵעַ וְלֹא לַחַשׁ קֶסֶם".

הַמֶּלֶךְ וְהַנְּסִיכָה הִבִּיטוּ בְּטַיְקוּנוֹבִיץ' בְּמַבָּט שׁוֹאֵל.

"בָּאתִי לְפַנּוֹת!"

"לְפַנּוֹת?" תָּהֲתָה הַנְּסִיכָה.

"הוֹד רוֹמְמוּתוֹ", אָמַר טַיְקוּנוֹבִיץ', "אֲנִי יָכוֹל לְפַנּוֹת אֶת הָעֶצֶב מִלִּבְּךָ".

"לְפַנּוֹת?" הִתְפַּלְּאָה הַנְּסִיכָה.

הַמֶּלֶךְ סִמֵּן לְבִתּוֹ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וְלָחַשׁ בְּאָזְנָהּ, "הוּא עוֹד בַּדְרָן שֶׁהֵבִיאוּ כְּדֵי לְרוֹמֵם אֶת רוּחִי? אִם כֵּן, הוּא מַמָּשׁ לֹא מַצְחִיק..."

"אֵינִי מִתְבַּדֵּחַ כְּלָל וּכְלָל", אָמַר טַיְקוּנוֹבִיץ'. "אֲנִי אֲפַנֶּה אֶת הָעֶצֶב שֶׁמַּכְבִּיד עַל לִבְּךָ. אֲנִי אֶקַּח אוֹתוֹ מִכָּאן, וְזֶהוּ! לֹא תַּרְגִּישׁ יוֹתֵר עֶצֶב".

"אֵיךְ מְסִירִים עֶצֶב?" הִתְפַּלְּאָה הַנְּסִיכָה.

"הוֹ! טוֹב שֶׁשָּׁאַלְתְּ", אָמַר טַיְקוּנוֹבִיץ' בְּחִיּוּךְ מְעַט רָחָב מִדַּי. "הַכֹּל פֹּה!" הוֹסִיף וְהִצְבִּיעַ עַל הַמִּזְוָדָה הַשְּׁחֹרָה שֶׁעָמְדָה לְצִדּוֹ.

"בַּמִּזְוָדָה?" תָּהֲתָה אֲבִיגַיִל.

"מָה חֲשַׁבְתֶּם?" נָזַף טַיְקוּנוֹבִיץ', "שֶׁבַּמִּזְוָדָה הַזֹּאת יֵשׁ בְּצָלִים? שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בַּדִּים לַחֲלִיפָה? שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סַרְדִּינִים? אִיכְס, סַרְדִּינִים! יֵשׁ לִי פֹּה מַכְשִׁיר מְיֻחָד — שׁוֹאֵבוֹרֶגֶשׁ אֲדִישִׁי דּוֹר 6".

"מָה?" הִתְפַּלְּאָה אֲבִיגַיִל.

"זֶה שׁוֹאֵב רְגָשׁוֹת".

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הַמֶּלֶךְ הִתְרוֹמֵם מְעַט וְהִשְׁעִין אֶת גַּבּוֹ עַל מְרַאֲשׁוֹת הַמִּטָּה.

"שׁוֹאֵב רְגָשׁוֹת?" אָמַר הַמֶּלֶךְ, "זֶה נִשְׁמַע כְּמוֹ שְׁטוּת, שִׁגּוּעַ, עוֹרְבָא פָּרַח, הַמְצָאָה".

"זֶה יוֹתֵר מֵהַמְצָאָה!" אָמַר טַיְקוּנוֹבִיץ', "זֶה פָּטֶנְט!"

טַיְקוּנוֹבִיץ' הֵנִיף בְּקֹשִׁי אֶת הַמִּזְוָדָה הַכְּבֵדָה, הִנִּיחַ אוֹתָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן וּפָתַח אוֹתָהּ. הוּא הוֹצִיא מִתּוֹכָהּ מַכְשִׁיר שֶׁנִּרְאָה מַמָּשׁ כְּמוֹ שׁוֹאֵב אָבָק.

"הַשּׁוֹאֵבוֹרֶגֶשׁ אֲדִישִׁי דּוֹר 6 מְסֻגָּל לִשְׁאֹב רְגָשׁוֹת מֵהָאָדָם", אָמַר. "אֲנִי יָכוֹל לִבְחֹר בְּדִיּוּק אֵיזֶה רֶגֶשׁ יִשָּׁאֵב — עֶצֶב, קִנְאָה, שִׂנְאָה, אֶפְשָׁר לִשְׁאֹב גַּם אַהֲבָה... וְיֵשׁ אֲפִלּוּ אֶפְשָׁרוּת שְׁאִיבָה שֶׁל כָּל הַרְגָּשׁוֹת יַחַד. יֵשׁ פֹּה בִּפְנִים קֶרֶן אוּלְטְרָה־צְהֻבָּה מְיֻחֶדֶת שֶׁמְּאַתֶּרֶת אֶת הָרֶגֶשׁ הַמַּתְאִים, וְיֵשׁ פֹּה בֻּכְנָה שֶׁמַּפְעִילָה שְׁפוֹפֶרֶת יְנִיקָה מְיֻחֶדֶת, וְזֹאת שׁוֹאֶבֶת אֶת הָרֶגֶשׁ לַמְּכָל הַקָּטָן הַזֶּה. הַכֹּל נִכְנָס לְפֹה, אֲנִי לוֹקֵחַ אֶת הָרְגָשׁוֹת אִתִּי, וְאַתָּה מִשְׁתַּחְרֵר מֵהָעֶצֶב הַזֶּה שֶׁהָרַס לְךָ אֶת הַחַיִּים. סְלִיחָה, אִם יֻרְשֶׁה לִי, הָרַס לְךָ, לְבִתְּךָ וּלְמַמְלַכְתְּךָ אֶת הַחַיִּים, אִם יֻרְשֶׁה לִי!"

"וְאַחֲרֵי שֶׁתַּפְעִיל אֶת הַמְּכוֹנָה הַזֹּאת", שָׁאֲלָה הַנְּסִיכָה, "אַבָּא שֶׁלִּי לֹא יִהְיֶה יוֹתֵר עָצוּב?"

"שׁוּם עֶצֶב! שׁוּם עֶצֶב הוּא לֹא יַרְגִּישׁ. אֲפִלּוּ לֹא קַמְצוּץ. הוּא יִפָּטֵר מֵהָרֶגֶשׁ הָאָיֹם הַזֶּה. הָרֶגֶשׁ הַנּוֹרָא הַזֶּה! הָרֶגֶשׁ הַמְּיֻתָּר הַזֶּה, שֶׁאַף אֶחָד בְּעֶצֶם לֹא רוֹצֶה לְהַרְגִּישׁ. מִי צָרִיךְ עֶצֶב? אִיכְס! לֹא, בֶּאֱמֶת, מִי בִּכְלָל רוֹצֶה לְהַרְגִּישׁ אֵי פַּעַם עָצוּב?"

"לִשְׁאֹב רְגָשׁוֹת — זֶה אֶפְשָׁרִי? זֶה לֹא מְסֻכָּן?" תָּהָה הַמֶּלֶךְ.

"הוֹד רוֹמְמוּתוֹ, אֲנִי שָׁאַבְתִּי אֶת הָרְגָשׁוֹת שֶׁלִּי, וַאֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ שֶׁאֲנִי בָּרִיא מֵאֵי פַּעַם וּמַרְגִּישׁ פָּשׁוּט נִפְלָא", אָמַר טַיְקוּנוֹבִיץ'.

"וְכַמָּה אַתָּה רוֹצֶה תְּמוּרַת הַשֵּׁרוּת הַזֶּה?" שָׁאַל הַמֶּלֶךְ.

"מֵאַחַר שֶׁשֵּׁרוּת שְׁאִיבַת הַרְגָּשׁוֹת הוּא יִחוּדִי, הוּא עוֹלֶה הַרְבֵּה מְאוֹד, הוֹד רוֹמְמוּתוֹ..." אָמַר טַיְקוּנוֹבִיץ'. אֲבִיגַיִל קָטְעָה אֶת דְּבָרָיו וְאָמְרָה, "אוֹצַר הַמַּמְלָכָה הָלַךְ וְהִדַּלְדֵּל בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן. הַקֻּפָּה כִּמְעַט רֵיקָה".

"נוּ, לְמַזַּלְכֶם, יֵשׁ לָנוּ מִבְצָע מְיֻחָד בְּיָמִים אֵלֶּה, וְלָכֵן אֵינִי מִתְכַּוֵּן לִגְבּוֹת אַף לֹא מַטְבֵּעַ אֶחָד עַל הַשֵּׁרוּת", אָמַר טַיְקוּנוֹבִיץ'.

"מִבְצָע כָּזֶה? בֶּאֱמֶת?" תָּהָה הַמֶּלֶךְ וּמֵרֹב סַקְרָנוּת הִתְיַשֵּׁב בְּמִטָּתוֹ. "אַתָּה שׁוֹאֵב רְגָשׁוֹת בְּחִנָּם?"

"חַס וְחָלִילָה, חַס וְחָלִילָה", אָמַר טַיְקוּנוֹבִיץ'. "הֲרֵי גַּם סוֹחֵר עָלוּב שֶׁכָּמוֹנִי, שֶׁעוֹבֵר מֵעִיר לְעִיר וּמַצִּיעַ שֵׁרוּת לַצִּבּוּר, גַּם אָדָם פָּשׁוּט כָּמוֹנִי צָרִיךְ לְקַבֵּל תְּמוּרָה".

"אִם כָּךְ, מָה תִּרְצֶה בִּתְמוּרָה?" שָׁאַל הַמֶּלֶךְ. "רֶגַע! רֶגַע! שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה אֶת זֶה בְּדַעְתְּךָ אֲפִלּוּ. לָשֵׂאת אֶת בִּתִּי? הִיא בְּסַךְ הַכֹּל יַלְדָּה! לְמִבְצָע כָּזֶה אֲנִי לֹא אַסְכִּים! פֹּה לֹא תִּמְצָא מֶלֶךְ שֶׁמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ כְּדֵי לִפְתֹּר אֶת הַבְּעָיוֹת שֶׁלּוֹ!"

"בָּרוּר שֶׁלֹּא", אָמַר טַיְקוּנוֹבִיץ', "לֹא הֶעֱלֵיתִי זֹאת עַל דַּעְתִּי".

"אִם כֵּן, מָה תִּרְצֶה בִּתְמוּרָה לִשְׁאִיבַת הָעֶצֶב?" שָׁאֲלָה אֲבִיגַיִל.

"אֶת כָּל יֶתֶר הַרְגָּשׁוֹת", אָמַר טַיְקוּנוֹבִיץ' בְּשֶׁקֶט.

"מָה זֹאת אוֹמֶרֶת?" שָׁאֲלָה הַנְּסִיכָה.

"אֲנִי מַצִּיעַ פֹּה מִבְצָע מְיֻחָד, עִסְקַת חֲבִילָה. אֲנִי מֵסִיר אֶת הָעֶצֶב, אֲבָל בְּיַחַד אִתּוֹ אֲנִי לוֹקֵחַ אֶת כָּל הָרְגָשׁוֹת הָאֲחֵרִים. לֹא שְׁנַיִם בִּמְחִיר אֶחָד. לֹא הַשְּׁלִישִׁי בַּחֲצִי מְחִיר. לֹא עִסְקַת חֲלִיפִין. מִבְצַע הַכֹּל כָּלוּל! כָּל הַרְגָּשׁוֹת. הֲרֵי הֵם רַק מְסַבְּכִים אֶת הַחַיִּים. רְגָשׁוֹת? אִיכְס! אַתֶּם לֹא תַּאֲמִינוּ אֵיזוֹ הֲקָלָה חָשִׁים אַחֲרֵי שְׁאִיבַת רֶגֶשׁ כּוֹלֶלֶת".

"לִשְׁאֹב אֶת כָּל הַרְגָּשׁוֹת?" הִתְפַּלְּאָה הַנְּסִיכָה.

"בְּוַדַּאי! הַמֶּלֶךְ יַרְגִּישׁ רַק טוֹב יוֹתֵר. הֲרֵי בְּלָאו הָכִי, מָתַי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה הוּא הִרְגִּישׁ מַשֶּׁהוּ חוּץ מֵעֶצֶב גָּדוֹל, שָׁחֹר, אָיֹם וְנוֹרָא? וְלָמָּה הוּא מַרְגִּישׁ עָצוּב כָּל כָּךְ? לָמָּה? כִּי לִפְנֵי כֵן הוּא הָיָה שָׂמֵחַ, וְהַשִּׂמְחָה הַזֹּאת הִפְסִיקָה. הוּא אָהַב, וְהָאַהֲבָה הַזֹּאת הָלְכָה. וְהוּא עָצוּב כִּי הוּא מִתְגַּעְגֵּעַ, וְהוּא עָצוּב כִּי הוּא מְאֻכְזָב, וְהוּא עָצוּב כִּי הוּא כּוֹעֵס. כָּכָה זֶה — כָּל הַרְגָּשׁוֹת מְשַׁתְּפִים פְּעֻלָּה. הָרְגָשׁוֹת קוֹשְׁרִים נֶגְדֵּנוּ קֶשֶׁר כְּדֵי לַהֲרֹס אוֹתָנוּ! לֹא כֵן, הוֹד רוֹמְמוּתוֹ?"

הַמֶּלֶךְ הִשְׁפִּיל אֶת מַבָּטוֹ, וְהָיָה בָּרוּר שֶׁהוּא מַסְכִּים עִם דְּבָרָיו שֶׁל הָאוֹרֵחַ.

שְׁתִיקָה הִשְׂתָּרְרָה בַּחֶדֶר. נִרְאָה שֶׁהַמֶּלֶךְ שׁוֹקֵל אֶת הַהַצָּעָה. אֲבִיגַיִל הִבִּיטָה בְּאָבִיהָ בְּסַקְרָנוּת — כְּבָר זְמַן רָב מְאוֹד לֹא רָאֲתָה אוֹתוֹ שׁוֹקֵל שׁוּם דָּבָר.

"רֶגַע", אָמְרָה אֲבִיגַיִל, "מָה תַּעֲשֶׂה בְּכָל הַרְגָּשׁוֹת שֶׁתִּשְׁאַב? לָמָּה אַתָּה צָרִיךְ אוֹתָם?"

"פְּסֹלֶת שֶׁל הָאֶחָד הִיא חֹמֶר גֶּלֶם עֲבוּר הָאַחֵר. אֲנִי סוֹחֵר. הַיּוֹם אֲנִי קוֹנֶה, מָחָר אֲנִי מוֹכֵר. אֲנִי תָּמִיד שׁוֹמֵר עַל מְלַאי בַּמַּחְסָן לְיוֹם סַגְרִיר".

הַנְּסִיכָה לֹא הֵבִינָה בְּדִיּוּק מָה כַּוָּנָתוֹ שֶׁל טַיְקוּנוֹבִיץ'.

"טוֹב, מָה הַהַחְלָטָה, הוֹד רוֹמְמוּתוֹ?" אָמַר טַיְקוּנוֹבִיץ'. "אַתָּה רוֹצֶה לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהָעֶצֶב הַזֶּה אוֹ שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ לִשְׁכַּב בַּמִּטָּה הַזֹּאת לְעוֹלָם? הָעָם מְחַכֶּה לִרְאוֹת אֶת מַלְכּוֹ עַל כֵּס הַמְּלוּכָה".

"וְאֵיךְ אֲנִי אֵדַע שֶׁאַתָּה לֹא שׁוֹאֵב עוֹד דְּבָרִים חוּץ מֵרְגָשׁוֹת?" שָׁאַל הַמֶּלֶךְ. "מֶלֶךְ בְּלִי שֵׂכֶל הוּא לֹא מֶלֶךְ".

"שֵׂכֶל? בַּשֵּׂכֶל אֲנִי לֹא נוֹגֵעַ, חַס וְחָלִילָה! אֲנִי לֹא שׁוֹאֵב לֹא שֵׂכֶל וְלֹא זִכְרוֹנוֹת. זוֹ טֶכְנוֹלוֹגְיָה שֶׁטֶּרֶם פִּתַּחְנוּ. מַלְכִּי, אַתָּה תּוֹסִיף וְתִזְכֹּר אֶת רַעְיָתְךָ, אַל תִּדְאַג. וְהַשֵּׂכֶל? הַשֵּׂכֶל יִהְיֶה חַד יוֹתֵר מִתָּמִיד. הוּא יוּכַל סוֹף כָּל סוֹף לַעֲבֹד כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ וְשׁוּם רֶגֶשׁ לֹא יַפְרִיעַ לוֹ", אָמַר טַיְקוּנוֹבִיץ' וְהוֹצִיא נְיָרוֹת מֵהַמִּזְוָדָה. "אֲנַחְנוּ עוֹרְכִים הֶסְכֵּם כָּתוּב, חָתוּם וּבָרוּר. אֲנִי חוֹתֵם וְאַתָּה חוֹתֵם, הוֹד רוֹמְמוּתוֹ. לֹא תִּהְיֶה שׁוּם חֲרִיגָה, שׁוּם בְּעָיָה, שׁוּם רַמָּאוּת. הַכֹּל כָּתוּב פֹּה בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, בְּלִי שׁוּם אוֹתִיּוֹת קְטַנּוֹת!"

הַמֶּלֶךְ שָׁתַק, וּלְאַחַר רֶגַע אָמַר, "אֵין סָפֵק שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְהִתְאוֹשֵׁשׁ. אֵין סָפֵק שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לַחְזֹר לְכֵס הַמְּלוּכָה. הָעֶצֶב הַזֶּה הִכְנִיס אוֹתִי לַמִּטָּה הַזֹּאת, וַאֲנִי לֹא מְסֻגָּל לָצֵאת מִמֶּנָּה. אֲבָל אֲנִי צָרִיךְ לִשְׁקֹל. אֲנִי צָרִיךְ לַחְשֹׁב עַל זֶה. הַאִם תּוּכַל לַחְזֹר לְפֹה עוֹד שָׁבוּעַ וְאוֹדִיעַ לְךָ מָה הֶחְלַטְתִּי?" שָׁאַל הַמֶּלֶךְ אֶת טַיְקוּנוֹבִיץ'.

"מַלְכִּי", עָנָה טַיְקוּנוֹבִיץ', "אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזּוֹ הַחְלָטָה כִּבְדַת מִשְׁקָל, אֲבָל לְצַעֲרִי הַמִּבְצָע מִסְתַּיֵּם מָחָר. מָחָר בַּבֹּקֶר אֶחְזֹר לְכָאן. אִם תִּרְצֶה, אֶשְׁאַב; אִם תְּסָרֵב, אַמְשִׁיךְ בְּדַרְכִּי".

כָּךְ אָמַר טַיְקוּנוֹבִיץ', הָלַךְ וְיָצָא מֵהָאַרְמוֹן.

---

הַמֶּלֶךְ שָׁב וְנִשְׁכַּב בְּמִטָּתוֹ וְלֹא אָמַר דָּבָר.

"אַבָּא", אָמְרָה אֲבִיגַיִל, "מָה תַּעֲשֶׂה?"

הַמֶּלֶךְ נֶאֱנַח.

"אַבָּא, אִם שְׁאִיבַת הַרְגָּשׁוֹת תַּעֲזֹר לְךָ לָצֵאת מֵהַמִּטָּה, כְּדַאי לַעֲשׂוֹת זֹאת. אִם הַשְּׁאִיבָה תַּעֲזֹר לְךָ לַחְזֹר אֶל כֵּס הַמְּלוּכָה..."

הַמֶּלֶךְ הִבִּיט בְּבִתּוֹ וְנֶאֱנַח בִּתְשׁוּבָה.

"אַבָּא, בְּבַקָּשָׁה תַּחְשֹׁב עַל זֶה", אָמְרָה הַנְּסִיכָה וְיָצְאָה מֵחַדְרוֹ שֶׁל אָבִיהָ. לֵב יָצָא אַחֲרֶיהָ.

כְּשֶׁיָּרַד הָעֶרֶב, שָׁכְבָה אֲבִיגַיִל בְּמִטָּתָהּ. מֵעַל הַמִּטָּה הָיְתָה תְּלוּיָה תְּמוּנָה שֶׁל אִמָּהּ הַמַּלְכָּה. אֲבִיגַיִל אָהֲבָה לְהֵרָדֵם בִּזְמַן שֶׁמַּבִּיטוֹת בָּהּ עֵינֶיהָ הַטּוֹבוֹת וּפָנֶיהָ הַמְּחַיְּכוֹת שֶׁל אִמָּהּ.

"אִמָּא", אָמְרָה בְּלִבָּהּ אֲבִיגַיִל וְהִבִּיטָה בַּתְּמוּנָה, "נִרְאֶה לִי שֶׁשְּׁאִיבַת הַרְגָּשׁוֹת תַּעֲזֹר לְאַבָּא. הוּא יוּכַל לַחְזֹר לְכֵס הַמְּלוּכָה וְהוּא שׁוּב יֵצֵא אִתִּי לְגַן הָאַרְמוֹן. אִמָּא, מָה לְדַעְתֵּךְ הוּא יִבְחַר? הַאִם אַבָּא יִתֵּן לְטַיְקוּנוֹבִיץ' לִשְׁאֹב אֶת הָרְגָשׁוֹת שֶׁלּוֹ אוֹ לֹא?"

הַחִיּוּךְ הָרַךְ שֶׁל אִמָּהּ בַּתְּמוּנָה לֹא עָנָה עַל שְׁאֵלָתָהּ שֶׁל אֲבִיגַיִל.

"מָה אַתָּה חוֹשֵׁב?" שָׁאֲלָה אֲבִיגַיִל אֶת לֵב, שֶׁשָּׁכַב לְמַרְגְּלוֹת הַמִּטָּה.

לֵב פִּהֵק בִּתְשׁוּבָה.

"נוּ, מָה תַּחְשֹׁב?" אָמְרָה הַנְּסִיכָה. "אַתָּה כֶּלֶב קָטָן וְחָמוּד. לְמַזָּלְךָ, דְּבָרִים כָּאֵלֶּה לֹא מַטְרִידִים אוֹתְךָ".

אֲבִיגַיִל חָזְרָה לְהַבִּיט בִּתְמוּנַת אִמָּהּ, וּמַבָּטָהּ הָרַךְ שֶׁל הָאֵם הִנְעִים אֶת הָרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁבָּהֶם הָיְתָה עֵרָה, וּלְבַסּוֹף הִיא נִרְדְּמָה.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הִתְעוֹרְרָה אֲבִיגַיִל לְקוֹל צוֹרְמָנִי, מְזַמְזֵם, מְהַמְהֵם וְנוֹהֵם, צְלִיל שֶׁל מָנוֹעַ שֶׁפּוֹעֵל לְלֹא הַפְסָקָה.


הפתיחה מתוך ספרו הבא של ינץ לוי

ינץ לוי, יליד 1975. בין ספריו: "הרפתקאות דוד אריה", "תוחלת החיים של אהבה", "כשסבא אליהו היה ילד קטן"

איזה ספר קראת לאחרונה?

"'העץ של בני טורג'ה' מאת פיליפ קלודל ו'קלריסה' מאת שטפן צווייג. הראשון המתין על המדף זמן רב עד שנפתח וכאילו הכין את עצמו לעיתוי הנכון בחיי האישיים. השני הוא רומן לא גמור, ועבורי היה נפלא לקרוא טקסט שיש בו מקומות פרומים, ואין לו סוף".

למה דווקא ספרות ילדים?

"לעיתים קרובות אני חושב שזה קרה לי בטעות, במקרה. ולעומת זאת, יש ימים שנראה לי שלא הייתה ברירה אחרת, ואז אני מבין שטעויות וחוסר ברירה הם לפעמים שני צדדים של אותו המטבע. כך או כך, פצע הילדות עדיין נובע אצלי. הוא לא הגליד עד הסוף. אני כותב ממנו ואליו".

אילו ספרים השפיעו עליך?

"הרשימה ארוכה, ויותר מספרים יש בה סופרים וסופרות, אני מושפע מספרים שהולכים עד הסוף או שלפחות לוקחים אותי עד איזשהו סוף, כלומר טקסטים שבהם היוצר נתן לסיפור לבלוע אותו, בלי לחוש מחויבות לאג'נדה חיצונית כזאת או אחרת".

איך אתה מעביר את תקופת הסגר?

"עם המשפחה ועם הכתיבה, בגעגועים לאביב, בתיאום ציפיות מחודש עם המציאות, שם מבטחי בחוסר הוודאות".