"הַחֹשֶׁךְ יוֹרֵד עַל הַמִּלִּים שֶׁהִכַּרְנוּ"

בחדרים, ברחובות, בנשימה: תשעה משוררים כותבים על משבר הקורונה

איור: אלון  ברייאר

אלחנן ניר

הַמַּשְׁחִית

הָאֲגַמִּים יָבְשׁוּ, הָעָשׁ אוֹכֵל בְּלֹא בּוּשָׁה,

הַפַּחַד חוֹרֵץ בָּנוּ תְּלָמִים סוּמִים,

הַמַּשְׁחִית הוֹלֵךְ מְלֵא עֵינַיִם בָּרְחוֹבוֹת

וּמֵנִיס אוֹתָנוּ אֶל הַחֲדָרִים, מֵגִיף עָלֵינוּ

אֶת הַדְּלָתוֹת שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁלְּעוֹלָם לֹא נִנְעַל.

אֲנַחְנוּ מוֹרְחִים אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף

מִתְחַנְּנִים שֶׁיִּפְסַח –  

אַךְ הוּא מִתְעַלֵּם,

מְכַוֵּץ אוֹתָנוּ אֶל הַנְּקֻדָּה שֶׁפַּעַם קָרָאנוּ לָהּ הָאוֹר הַנֶּעֱלָם,

אַחַר כָּךְ הַצִּפּוֹר הַגְּדוֹלָה,

וּכְשֶׁהִתְבַּגַּרְנוּ אָמַרְנוּ אֱלֹהִים

וְעָלִינוּ לֶהָרִים וְצָעַקְנוּ בְּכָל יוֹם בְּשֵׁם אַחֵר מִשְּׁמוֹתָיו,

מִשְׁתַּטְּחִים מְלוֹא הַגּוּף עַד שֶׁיִּתְגַּלֶּה לָנוּ

שֶׁיַּחְמֹל.

הַיּוֹם אֲנַחְנוּ רַק מְבַקְּשִׁים

הַרְאֵנוּ פַּגָּה שֶׁהִבְשִׁילָה, פָּנִים שֶׁבִּכְּרוּ בְּלִי רַעַד

שֶׁנֵּדַע כִּי אֵלּוּ רַחֲמֶיךָ


צליעה משותפת

הַחֲרָדָה מְאַיֶּמֶת,

הַיִּרְאָה הוֹפֶכֶת לְבָשָׂר

פּוֹרֶצֶת עָלֵינוּ, שֶׁבַע נְפָשׁוֹת שֶׁהָפְכוּ גּוּף אֶחָד,

בְּאַלְפֵי זְרוֹעוֹת


הַחֹשֶׁךְ יוֹרֵד עַל הַמִּלִּים שֶׁהִכַּרְנוּ,

עַל הַטָּיוֹת מַבְּטֵי הַהֲבָנָה הַדַּקִּים,

עַל הַשֶּׁקֶט הָאָפֹר שֶׁדָּבַק בָּנוּ וְשָׁתַק תָּמִיד בְּבִטָּחוֹן


עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים אֶת הַצְּלִיעָה הַמְּשֻׁתֶּפֶת שֶׁלָּנוּ.

אוּלַי כְּשֶׁנֵּצֵא נְקַבֵּל שֵׁם חָדָשׁ –

יִשְׂרָאֵל

* * *

אלי אליהו

לא מצאתי לגוף

בָּרְחוֹבוֹת הָאֵלֶּה חוֹלֵף הַמָּוֶת כְּמוֹ קָלִיעַ

בַּבָּשָׂר. מַה שֶׁהָיָה פַּעַם עִיר כָּעֵת אֵפֶר

וְעָפָר. בַּחֲדָרִים הָאֵלֶּה אֲנִי מִסְתַּתֵּר כְּמִי

שֶׁאֵין לוֹ דָּבָר. מַה שֶׁהָיָה פַּעַם אֲנִי –


מִזְּמַן אֵינֶנּוּ כְּבָר. וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ עַד מָתַי

יַסְפִּיק לִי הָאוֹר וְכַמָּה אַהֲבָה אוּכַל

לְהַסְתִּיר, בִּזְמַן שֶׁאֲנִי טוֹוֶה אֶת הַשִּׁירִים

בְּסַבְלָנוּת שֶׁל עַכָּבִישׁ, מִלַּיְלָה עַד לַיְלָה,


מִקִּיר אֶל קִיר. כִּי אָדָם כְּצֵל חוֹלֵף

בְּלִי דַּעַת כְּרוּחַ נֶעֱלַם. וּכְבָר

רָאִיתִי כַּמָּה עַז הַמָּוֶת מֵהָאַהֲבָה,


וְכַמָּה מַהֵר הַנֶּפֶשׁ נֶעֶתְקָה.

וְכָל יְמֵי חַיַּי לֹא מָצָאתִי

לַגּוּף טוֹב מִשְּׁתִיקָה.

* * *

אגי משעול

עד שהסרט הזה ייגמר

הִיא אוֹכֶלֶת כְּדֵי לֹא לִהְיוֹת

קְרוֹבָה מִדַּי לַשֶּׁלֶד,

וְכִי לְרֶגַע נִדְמֶה

שֶׁלֶּחֶם יוּכַל לְכַסּוֹת אֶת הַבּוֹר,

שֶׁהַפְּרִי בּוֹ נָגְסָה יוּכַל בְּתוֹכָהּ

לַהֲפֹךְ לְחַיִּים,

הִיא אוֹכֶלֶת,

עַד שֶׁהַסֶּרֶט הַזֶּה יִגָּמֵר,

אוֹ הַטֵּרוּף יִתְקַמֵּט,

אוֹ שֶׁהָאֳנִיָּה תִּכָּנֵס סוֹף סוֹף

לַנָּמָל אוֹ הַנְּמָלָה

לְעִגּוּל הָאוֹר

שֶׁל הַמְּנוֹרָה,

וְשֶׁהַמִּינֵרָלִים הַכְּמוּסִים

מִבֶּטֶן הָאֲדָמָה

יְחַלְחֲלוּ מִמֵּי הַתְּהוֹם

אֶל הַגֶּזַע הָעֲנָפִים וְהַפְּרִי

וְיוּכְלוּ בְּתוֹכָהּ

לַהֲפֹךְ לְאַהֲבָה.


המחשבות:

...אֵין לָנוּ מֻשָּׂג,

כָּל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעוֹת זֶה

שֶׁנִּזְרַמְנוּ וְעַכְשָׁו אֲנַחְנוּ כָּאן,

בּוֹקְעוֹת מֵהָרֹאשׁ שֶׁלָּךְ,

סוֹחֲפוֹת אוֹתָךְ לַמְרוֹת נִסְיוֹנוֹתַיִךְ

שֶׁנַּחֲלֹף כַּעֲנָנִים

עַל מָסַךְ הַתּוֹדָעָה.

סְלִיחָה שֶׁאֲנַחְנוּ מִתְנַפְּלוֹת כָּכָה

בְּדִיּוּק כְּשֶׁאַתְּ שָׂמָה לֵב

אֶל הַנְּשָׁמָה,

מִצְטַבְּרוֹת וּמִתְפּוֹגְגוֹת,

מְחֻבָּרוֹת אֵלַיִךְ בְּלוּלָאוֹת

כְּמוֹ קְרוֹנוֹת לְקַטָּר,

נוֹקְשׁוֹת קוֹרוֹנָה כְּמוֹ נַקָּר בְּגֶזַע,

גּוֹרְרוֹת אוֹתָךְ לְתוֹךְ סְבַךְ פַּטְפְּטָנִי

שֶׁל חֻרְשָׁף וְלֹעַ אֲרִי.

כָּל מַה שֶּׁאָנוּ יְכוֹלוֹת זֶה

לְהַזְכִּיר לָךְ

לַעֲגֹן בַּגּוּף,

לֹא לַחְמֹד.


מעֵין נוף

הָעֲנָנִים הַנְּמוּכִים שֶׁהָפְכוּ אֶת הָעוֹלָם

לְאִינְטִימִי כָּל כָּךְ –

הָרוּחַ תּוֹלֶשֶׁת אוֹתָם זֶה מִזֶּה,

קוֹרַעַת גַּם מֵהַצְּדָדִים

אֶת צְרִיחֵי הָאַרְמוֹן,

זְנַב הָאַרְנָב, פָּנָיו

שֶׁל אֱלֹהִים שֶׁקָּרְנוּ אֵלַי פִּתְאֹם

מֵהַסְּדָקִים,

וּלְפֶתַע צַעַר מֻבְרָג,

מַלְאַךְ תְּאוּרָה שֶׁהִתְעַיֵּף,

מְרִיצָה שֶׁהִתְהַפְּכָה

וְשָׁמַיִם אִלְּמִים עִם

פָּרָה מִתְפּוֹגֶגֶת

וְגַב שָׁחוּחַ שֶׁל חֲזִיר יַבָּלוֹת.

* * *

רוני סומק

מכתב לאמילי דיקינסון

מֵעוֹלָם לֹא נִפַּצְתְּ בִּנְגִיחָה

בְּתוּלֵי זְכוּכִית

שֶׁל חַלּוֹן רַאֲוָה,

לֹא כָּרַעְתְּ בֶּרֶךְ

לְהִתְאַבֵּל עַל הַשְּׁבָרִים

וְלֹא בִּקַּשְׁתְּ בֶּאֱמֶת מֵהַכִּירוּרְגִים לְהִזָּהֵר

עִם הַסַּכִּין.

אֲנִי קוֹרֵא עַל סִימָנֵי הַשְּׁאֵלָה שֶׁל חַיַּיִךְ בְּשׁוּרוֹת חַסְרוֹת נְשָׁמָה

שֶׁהֻקְדְּשׁוּ לָךְ בְּ"וִיקִיפֶּדְיָה", לוֹמֵד שֶׁלְּכַלְבֵּךְ קָרָאת קָרְלוֹ, רוֹאֶה

בַּתְּמוּנוֹת ‏(כְּבֵן שֶׁל תּוֹפֶרֶת) כַּמָּה מֻקְפָּדוֹת שִׂמְלוֹתַיִךְ

וְלֹא מֵבִין לָמָּה רֹב חַיַּיִךְ לֹא יָצָאת מִפֶּתַח בֵּיתֵךְ.

לָכֵן אֲנִי כּוֹתֵב אֶל דְּלָתוֹת נְעוּלוֹת, אֶל מַפְתְּחוֹת חֲגוֹרוֹת הַצְּנִיעוּת

וְאֶל מֵטָפוֹרַת חַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה שֶׁהִרְחִיקוּ נְגִיעָה מִשִּׁירַיִךְ.

הַרְשִׁי גַּם לְדַמְיֵן אֶת דַּיְקָנוּת הַמַּסְרֵק שֶׁיָּדַע לְחַלֵּק לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת

אֶת שְׂעָרֵךְ וְלִזְכֹּר שֶׁבַּחוּץ לָחֲמוּ חַיָּלֵי הַדָּרוֹם בְּחַיָּלֵי הַצָּפוֹן

וְשֶׁאַתְּ הִסְתַּרְתְּ אֲבַק שְׂרֵפָה בְּקֶסֶת הַדְּיוֹ שֶׁבָּהּ שָׁבִית אֶת יָמַיִךְ.

* * *

מאיה ויינברג

התעוררות

הַכִּנֶּרֶת מִתְעוֹרֶרֶת לְאַט

מֻנַּחַת בָּעַרְפִלִּים,

נִמְתַּחַת בְּאַגָּנָהּ מֵאָפֹר לְסָגֹל

לְכָחֹל בְּקַוִּים כְּלָלִיִּים.

גְּבָעוֹת חָפְשִׁיּוֹת וְעֵצִים

יְפֵי צַמֶּרֶת, חַיִּים בְּמִין נִיחוּתָא

עַל הַנּוֹף. צִיּוּץ צִפּוֹרִים רִאשׁוֹנוֹת לְתִזְכֹּרֶת:

הַכֹּל יִתָּכֵן. הַכֹּל יַחְלֹף.


וִתַּרְנוּ הַרְבֵּה בַּהִסְתַּגְּרוּת הַזּוֹ.

רֹחַב הָאֲדָמָה, הַשֶּׁפַע הַיָּרֹק

הָאֲוִיר הַנָּקִי, הַנִּזְקָק, הַמָּתוֹק.

הָאֵרוֹטִיקָה בְּמַעֲבַר הָהָר אֶל הַוָּאדִי, דֶּרֶךְ

כָּתֵף חֲשׂוּפָה, פֶּתַח כָּל הָאֶפְשָׁרוּיוֹת.

וִתַּרְנוּ עַל הִתְרַחֲשׁוּיוֹת הָעֲנָנִים

בָּהֶן הַזְּכוּת לְהִתְחַדֵּשׁ, לָנוּעַ

לְאַט כִּבְתוֹךְ חֲלוֹם.

הַכִּנֶּרֶת מִתְעוֹרֶרֶת לְאַט

וְגַם הַהַכָּרָה הַזּוֹ.

* * *

עדי קיסר

כשהעתיד נעלם

הַשָּׁמַיִם הִתְרוֹקְנוּ מֵעֲנָנִים

בַּדֶּרֶךְ אֶל הַקַּיִץ

הַיָּמִים חָלְפוּ מֵעָלֵינוּ

קֹדֶם בִּפְלִיאָה אַחַר־כָּךְ בְּכַעַס

מַשֶּׁהוּ מַמָּשִׁי

חָמַק מֵאִתָּנוּ

כֹּחַ גָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ

צוֹלֶלֶת לְתוֹךְ יָם

עֵינַיִם שֶׁהֶחֱזִיקוּ אַהֲבָה

כִּיסֵי אֲוִיר בִּבְשָׂרֵנוּ

הִשְׁאַרְנוּ הַכֹּל בַּמָּקוֹם

בִּקַּשְׁנוּ לָדַעַת מָתַי

וּמָה לְסַפֵּר לַיְּלָדִים

בַּחֹרֶף הָיִינוּ אֲנַחְנוּ

וְעַכְשָׁו יָמִים חוֹלְפִים.

* * *

שולמית אפפל

בכל מוצאי שבת

הַזְּמַן הִסְמִיךְ כְּמוֹ מָרָק שֶׁצָּלַלְנוּ לְתוֹכוֹ בְּאִטִּיּוּת

וְהִתְבּוֹנַנּוּ דַּרְכּוֹ בָּרֵאָה הַשְּׁקוּפָה בְּתוֹכָהּ נֶאֱחַז

פַּרְפַּר אֲצוּר נְשִׁימָה קֹדֶם שֶׁנִּלְכַּד.

בְּכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת מַתְחִיל סוֹף הַשָּׁבוּעַ הַבָּא.

וּבְיָמִים אֵלֶּה הַמְּכֻנִּים צוֹק הָעִתִּים כֻּלָּנוּ לְנַפְשֵׁנוּ

כֻּלָּם מוּל מַרְאוֹת הַמָּסָךְ בּוֹהִים בָּאִשָּׁה

שֶׁמְּסַפֶּרֶת כֵּיצַד נָפַל לִבָּהּ טֶרֶף לְחַיַּת אַהֲבָה

וְזֶה עוֹד הַחֵלֶק הַקַּל הִיא אָמְרָה

וְאַף לֹא אֶחָד קָם וְשָׁאַל

מָה הָיָה קָשֶׁה אִם זֶה נִקְרָא קַל


עסק משלה

כְּשֶׁהוֹדַעְתִּי לָהּ שֶׁאֲנִי מִתְעַכֶּבֶת כִּי לָעֵת הַזֹּאת

אוֹטוֹבּוּסִים פּוֹסְחִים וְלֹא עוֹצְרִים בַּתַּחֲנָה

הִתְעַקְּשָׁה שֶׁלֹּא אַגִּיעַ. וְכָךְ בְּהַתְרָאָה קְצָרָה

הִסַּקְתִּי שֶׁעֲלִיָּתִי הַשָּׁמַיְמָה נִדְחֲתָה לְעֵת עַתָּה

וְאִמִּי עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם שֶׁמַּגָּעָהּ נִתַּן בִּמְשׂוּרָה

בִּמְבוּכָה וּבְהֶסְתֵּר הִתְמַקְּמָה וְרָוַח לָהּ בֶּעָנָן

כִּי גַּם שָׁם יֵשׁ לָהּ כְּבָר מִשֶּׁלָּהּ עֵסֶק לְנַהֵל


מוֹידֶע אֲנִי

נוֹשֶׁמֶת לֹא נוֹשֶׁמֶת

שׁוּב נוֹשֶׁמֶת

אַף פַּעַם קֹדֶם

לֹא תָּלַשְׁתִּי עֲלֵי כּוֹתֶרֶת

בִּשְׁבִיל תְּשׁוּבָה

אֲבָל לָאַחֲרוֹנָה

עַל כָּל נְשִׁימָה

מוֹידֶע אֲנִי

אוֹמֶרֶת


זרים אהבו אותו

כְּשֶׁאַבָּא שֶׁלִּי הִפְסִיק לִנְשֹׁם כִּי הוּא מֵת חָוִיתִי אָבְדַן נְשִׁימָה

הוֹכָחָה לְקִיּוּמִי. זֶה הָיָה בְּאֶלֶף־תְּשַׁע־מֵאוֹת־שְׁמוֹנִים־וְאַרְבַּע

עָלֶיהָ נֶאֱמַר שֶׁנִּגְזַר לִצְבֹּר בָּהּ אָבְדָן. אָז צָבַרְתִּי. הַשָּׁנָה שׁוּב

טָבַעְתִּי בְּלִי אֲוִיר וְנִשְׁלַחְתִּי לִבְדִיקַת קוֹרוֹנָה. שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים

זִכּוּנִי אַרְבַּע אִמָּהוֹת וְהֶחְזִירוּ אוֹתִי לְשֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה לְדַבֵּר

בַּדֶּבֶר הַמְּכַרְסֵם שֶׁבָּחַרְתִּי לְהָבִיא עָלַי לִמְחִלּוֹת הַנֶּפֶֹש

עַד שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי יוֹתֵר וְלֹא רָצִיתִי עוֹד.

אֲבִי הָאֻמְלָל הָיָה גֶּבֶר מְעַנֶּה. זָרִים אָהֲבוּ אוֹתוֹ.

* * *

לורן מילק

נבטים מסין

מַזְמִינָה אוֹן לַיְן

פִּרְחֵי קִשּׁוּא,

מַרְוָה אֲדֻמָּה,

חַרְצִית צְהֻבָּה,

טָגֵטֶס מְנֻמָּר,

גֵּרַנְיוּם וָרֹד,

צִפֹּרֶן הֶחָתוּל

שֶׁלִּי, מִתְגַּעְגַּעַת לְעוֹרְךָ

כְּמוֹ לְפֶרַח מַאֲכָל

בְּתוֹךְ כּוֹס פְּלַסְטִיק

עִם גָּזוֹז בְּשׁוּק לֵוִינְסְקִי.

הַשִּׁיטוּט בַּשּׁוּק אָסוּר, כְּבָר מְסֻכָּן.

אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ אוֹן לַיְן,

אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ בְּלַיְב,

אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ בְּקוֹמֵנְט,

אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ בַּסְּטוֹרִי,

אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ לֹא אִתִּי,

אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ לֹא בָּרִיא,

רוֹצָה מִמְּךָ פְּרִי,

רוֹצָה אוֹתְךָ טָרִי,

שׁוֹטֶפֶת מִיקְס פִּטְרִיּוֹת,

נְבָטִים סִינִיִּים,

אַרְטִישׁוֹק סָגֹל,

בְּצַל פְּנִינָה לָבָן,

דְּלַעַת הוֹקָאִידוֹ,

שֹׁרֶשׁ כֻּרְכּוּם טָרִי,

חָצִיל יַפָּנִי,

פִּלְפֵּל צִ'ילִי צ'וֹקוֹלָטָה חָרִיף,

פִּלְפֵּל טִינְקֶרְבֶּל מָתוֹק,

אָבוֹא בְּלִי מַסֵּכָה,

אֲנַשֵּׁק אוֹתְךָ בְּלִי גֵ'ל,

אֶגַּע בְּךָ בְּלִי כְּפָפוֹת,

מְקֻלֶּפֶת כְּמוֹ קִיוִי,

אַצְמִיד תָּמָר מַגְ'הוּל

בֶּאֱגוֹז מֶלֶךְ.

* * *

נעם פרתום

סרדינים

הוּא וַאֲנִי מוּגָפִים בַּבַּיִת, שְׁנֵי סַרְדִּינִים הֲפוּכִים עַל הַבֶּטֶן בְּקֻפְסַת שִׁמּוּרִים. אֲנַחְנוּ מוּגָפִים וְהַמַּגֵּפָה נוֹגֶפֶת, מְרַחֶפֶת לָהּ בַּחוּץ מֵעַל הַבִּנְיָן וְהַגִּנּוֹת, רוֹבֶצֶת כִּקְלָלָה טַפִּילִית בִּלְתִּי נִרְאֵית עַל רָאשֵׁי קֹמֶץ הַיְּלָדִים בָּרְחוֹב. אֲנַחְנוּ כְּלוּאִים מֵאֲחוֹרֵי פַּרְגּוֹד אָלוּמִינְיוּם מֻכְסָף (כְּלוֹמַר מֵאֲחוֹרֵי קִיר בֵּטוֹן) שׂוֹחִים עַל הַגַּב בַּדִּשְׁדּוּשׁ הַשַּׁמְנוּנִי וְהַמְּנֻמְנָם שֶׁל הַיָּמִים הַבִּלְתִּי נִגְמָרִים הָאֵלֶּה. הָעוֹלָם הוּא בְּגֶדֶר שְׁמוּעָה מַטְרִידָה וַאֲנַחְנוּ מוֹצִיאִים אֶת הָאַף אַחַת לְשָׁבוּעַ וּמִיָּד נִבְהָלִים מִפְּאַת צַחֲנַת בֵּית שִׁמּוּשׁ מְדֻמְיֶנֶת יוֹתֵר אוֹ פָּחוֹת וְטוֹרְקִים חָזָק אֶת כָּל הָאֶשְׁנַבִּים בַּפַּרְצוּף שֶׁלָּנוּ וּמֵעֵבֶר לוֹ. בַּחוּץ יֵשׁ בְּרִיזָה נְעִימָה וּפוֹרַחַת הַשִּׁטָּה – שֶׁאַחְיָנִיּוֹתַי מְכַנּוֹת בַּעֲלִיצוּת מִשְׂחָקִית "עֵץ פּוֹנְפּוֹנִים" – בְּצָהֹב יוֹקֵד, מְסַנְוֵר, וּשְׁנֵינוּ מִתְעַרְעֲרִים שֶׁכֵּן אִלְמָלֵא הָאִינְטֶרְנֶט סָבִיר לְהָנִיחַ שֶׁלֹּא הָיִינוּ יוֹדְעִים בִּכְלָל שֶׁצָּרִיךְ לַחְרֹד. הוּא מְסַפֵּר שֶׁכְּעָשׂוֹר אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה עוֹד מָצְאוּ חַיָּלִים יַפָּנִים מִסְתַּתְּרִים בַּבּוּנְקֶרִים בְּכָל מִינֵי אִיִּים נִדָּחִים לְאֹרֶךְ צְפוֹן־מַעֲרָב הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט, וְהֵם נִדְהֲמוּ לְגַלּוֹת שֶׁכְּבָר שָׁנִים יֵשׁ שָׁלוֹם וְהַחַיִּים שְׁלֵוִים וּמֵיטִיבִים וְשֶׁהַיְּרִיבוּת הַבֵּין־מְדִינִית בֶּאֱמֶת תַּמָּה. אֲנַחְנוּ מַסְכִּימִים שֶׁבְּעֵרֶךְ כָּכָה זֶה מַרְגִּישׁ לָצֵאת הַחוּצָה עַכְשָׁו. בָּאִינְטֶרְנֶט וּבַטֵּלֵוִיזְיָה אֲנָשִׁים מְאֻשְׁפָּזִים וּמֵתִים בַּעֲרֵמוֹת מִבְּלִי שֶׁיַּקִּירֵיהֶם יְכוֹלִים לְהִפָּרֵד מֵהֶם וּבַפֹּעַל בַּשְּׁכוּנָה שֶׁלָּנוּ הַכֹּל שָׁקֵט וּפַּסְטוֹרָלִי לְהַרְגִּיז. בַּלֵּילוֹת שְׁנָתֵנוּ רְעוּעָה. אֲנַחְנוּ מִתְרַסְּקִים לְתוֹךְ דַּיְסַת זְמַן צְמִיגִית, נוֹפְלִים אֶל עֹמֶק מְחִלַּת הֶעָבָר, מִתְגּוֹשְׁשִׁים עִם הֵדִים וּצְלָלִים מוּזָרִים שֶׁל עַצְמֵנוּ וְנִפְלָטִים אֶל חוֹף חֶרְדָּתִי שֶׁל אִי וַדָּאוּת עֲתִידִית. גַּם בַּיָּמִים הַזְּמַן מְקֻשְׁקָשׁ וְנִמְרָח, אֲנַחְנוּ כִּבְדֵי אֵיבָרִים, מְפֹהָקִים וּמֻתָּשִׁים רֹב שְׁעוֹת הַיּוֹם וְקָמִים לִתְחִיָּה רַק בַּלַּיְלָה כְּמוֹ זַן אֶקְזוֹטִי מוּטַצְיוֹנִי שֶׁל עַרְפְּדֵי הַנְּגִיף. חֵלֶק נִכְבָּד מֵהַזְּמַן אֲנִי קִצְרַת רוּחַ, גָּעֳלִית וּמִתְעַצְבֶּנֶת בְּלִי סִבָּה בְּרוּרָה. הָאֵיבָרִים שֶׁלִּי כּוֹאֲבִים וּמְאֻבָּנִים וְכֻלִּי מְכֻוֶּצֶת. פַּעַם רֶגֶל יָמִין רְדוּמָה וּפַעַם פֶּלַח יַשְׁבָן וּפַעַם חֲצִי סַהַר בֶּטֶן וּכְכָל הַנִּרְאֶה יֵשׁ לִי הֶתְקֵף שֶׁל הַטָּרֶשֶׁת אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לָלֶכֶת לָרוֹפֵא אוֹ לְעִסּוּי, וּבְכָל מִקְרֶה לֹא כְּדַאי, וַאֲנִי כּוֹעֶסֶת. בָּעֲרָבִים אֲנִי מַשְׁקִיפָה מֵהַמִּרְפֶּסֶת וְעֵץ הַצֶּאֱלוֹן הָאָדֹם־לוֹהֵב מִתְנוֹצֵץ בְּאוֹר פָּנָסֵי הֵיכַל מְנוֹרָה מִבְטָחִים. אָז נוֹפֶלֶת עָלַי תּוּגָה רַכָּה וְהוּא מַגִּישׁ לִי שְׁפְּרִיץ שֶׁל יַיִן לָבָן עִם סוֹדָה וּבֶצַע לֶחֶם בִּירָה מַעֲשֵׂה יָדָיו בִּגְוָאקָמוֹלִי וַאֲנַחְנוּ מַשִּׁיקִים כּוֹסוֹת וּמִתְרַפְּקִים קְצָת זֶה עַל זֶה, נָחִים לְרֶגַע, וַאֲנִי מְפַנְטֶזֶת בְּקוֹל עַל אֵיךְ נַחְגֹּג לוֹ יוֹם הֻלֶּדֶת אַרְבָּעִים שָׁוֶה בִּמְיֻחָד בְּאִחוּר אֵלֵגַנְטִי. מֵאָז הַקּוֹרוֹנָה הָפַכְנוּ לְגַמְרֵי אֶת תַּפְקִידֵי הַמִּגְדָּר וְזֶה חָמוּד וְסֶקְסִי. הָאַהֲבָה הִיא נַדְנֵדָה שֶׁתָּלִינוּ פַּעַם בְּאֵיזוֹ חָצֵר מֵטָפוֹרִית בַּתָּוֶךְ שֶׁבֵּין הַנְּשָׁמוֹת שֶׁלָּנוּ וְעַכְשָׁו אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהִשָּׁעֵן עָלֶיהָ וּלְהַחְלִיף מִקּוּמִים. אֵיזֶה מַזָּל! עַכְשָׁו אֲנִי הַמְּפַרְנֶסֶת – עוֹרֶכֶת סְפָרִים מֵרָחוֹק, מְתַרְגֶּמֶת וּמַעֲבִירָה סַדְנְאוֹת כְּתִיבָה בְּזוּם. כְּשֶׁאֲנִי עוֹבֶדֶת אֲנִי פּוֹטַנְטִית וּמְלֵאַת חַיִּים אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁשִּׂיחַת הַוִּידֵאוֹ מִסְתַּיֶּמֶת אֲנִי מִתְרוֹקֶנֶת בְּצִ'יק כְּמוֹ בָּלוֹן מְפֻנְצָ'ר. הוּא לְעֻמַּת זֹאת מִתְרַגֵּשׁ מִמַּתְכּוֹנִים, הוֹלֵךְ לִקְנִיּוֹת, לָמַד לֶאֱפוֹת חַלָּה וְצוֹפֶה בְּסִרְטוֹנֵי קְלִיעַת בָּצֵק שֶׁל רוּסִיּוֹת, קוֹלֶה חָצִיל עַל הַחֲצִילִיָּה שֶׁהוֹרָיו קָנוּ לָנוּ פַּעַם וּבְקֹשִׁי הִשְׁתַּמַּשְׁנוּ בָּהּ וּמְטַגֵּן קְצִיצוֹת בִּמְיֻמָּנוּת. מֵאָז הַקּוֹרוֹנָה גַּם הַסֵּקְס אַחֵר – אֲנִי יוֹתֵר תּוֹבְעָנִית וְקוּטֶרִית וְדוֹרֶשֶׁת מָסָז' לְלֹא הֶרֶף, וְלוֹ עוֹמֵד הַזַּיִן מִכָּל עִכּוּס יַשְׁבָן תּוֹעֶה שֶׁלִּי וְהוּא מִשְׁתּוֹקֵק וְחַרְמָן טְוֶנְטִי־פוֹר־סֵבֶן. זֶה כֵּיף. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ לִי מָלֵא פְּרִיוִילֶגְיוֹת וַאֲנִי מַצְלִיחָה בְּכָל זֹאת לְהַרְוִיחַ קְצָת כֶּסֶף בִּמְדִינָה שֶׁל לְמַעְלָה מִמִּילְיוֹן מֻבְטָלִים וְיֵשׁ אֶת הַבְּיַחַדְנֶס שֶׁלָּנוּ שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה כַּמָּה סְפָרִים אֶכְתֹּב עָלָיו הַלֵּב לֹא יֶחְדַּל מִלְּהִתְפַּעֵם מִמֶּנּוּ וּלְהִתְמַלֵּא הוֹדָיָה אֲבָל מָה לַעֲשׂוֹת שֶׁלַּמְרוֹת זֹאת הַכֹּל מְדַכֵּא וּמְשַׁעֲמֵם תַּחַת כָּרֶגַע וְתִשְׁעִים אָחוּז מֵהַזְּמַן בָּא לִי לִבְכּוֹת.